הכל חדש ונוצץ

היום חוגגת אחותינו הגדולה מעבר לים את יום הולדתה ה-231

אחותינו הגדולה עאלק.

לא אוהבת אותה היום. למרות שהיא ביתי השני.

גרתי שם 5 שנים

בכלל לא רציתי להגיע לשם. זה הבעל הזה שלי שסחב אותי לשם

אני הייתי סופר פטריוטית לפני שהגעתי לשם.

ישראל היתה המקום הטוב בעולם ומי שלא אהב את מה שהיה כאן תמיד היה מוזמן ללכת מכאן. כך נהגתי במי שהתלונן על המדינה שלנו. שירי ארץ ישראל, ריקודי עם, טיולים בארץ של החברה להגנת הטבע ארץ ישראל השלמה היו כל עולמי כעולם נמלה.

אבל הוא האנטי ציוני הזה לקח אותי מכאן לאמריקה.

נפרדתי מכל מה שהיה לי ביום בו נסענו, נפרדתי מהחברים מהמשפחה מהנופים מהמזג אויר מהקיץ מהחורף מהבגדים מהאופנה מהעברית מהתרופות מהמידות והמשקלות, מהכל

והלכתי אל ארץ חדשה שבכלל לא רציתי ללכת אליה.

היום הראשון באמריקה

אחרי טיסה ארוכה ולילה ארוך ארוך נחתנו בניו יורק ואחכ וושינגטון.

אמא למה יש כל הזמן לילה? שאל סוסון הקטן במהלך הטיסה

בעלי נסע כבר שבוע לפני והכין לנו בית עם רהיטים. הוא בא לשדה התעופה לקחת אותנו עם האוטו האמריקאי שהספיק כבר לרכוש. איזו שבי לבנה ענקית ומכוערת. נסענו לאורך הפוטומק. 'יפה כאן' אמרתי.

הגענו לבית החדש שלנו.

כל מה שנותר לנו לעשות זה להכנס למיטות לישון טוב ולהתגבר על הג'ט לג.

למחרת יצאנו להכיר את הסביבה.

ראשית נדהמנו שאמריקה נמצאת בכלל על כדור הארץ אבל אנחנו לא הולכים הפוך. הכל נראה כמו בארץ רק שהכל יותר ירוק, המכוניות נוסעות בצד ימין כמו בארץ, כולם מדברים אנגלית שחשבתי שאני יודעת. זה הכל? זאת אמריקה המופלאה? כן, זוהי אמריקה, לא משהו, כלומר זה לא כמו בתמונות. זה בגודל 1:1

בימים הראשונים עוד הרגשתי שהנה צ'יק צ'ק ואני בחוג לריקודי עמים ועוד רגע אני הולכת לקפה הרחובותי הסמוך עם חברותי ובשבת אנחנו נוסעים לחיפה כרגיל והולכים לחוף דדו וסוסון הקטן הולך לגן עם חבריו, ואנחנו הולכים לבריכה של המכון... אבל לא אין גן שלנו בשמש הקופחת או יותר נכון המחייכת, צריך גן חדש, ואין בריכה של המכון, צריך בריכה חדשה, ואין חוף דדו או פלמחים, אין בכלל ים בוושינגטון, איזו מכה, ואין רחוב הרצל, יש קונגרשיונל פלאזה ואין דינה, יש כאן דינה אחרת. צריך להתחיל את הכל מבראשית...אוףףףף....

...לאט לאט התרגלנו, לאט לאט התאהבנו. היום אני לא פה ולא שם.