הכל חדש ונוצץ

הוא שוב דחף לי פסנתר בפרצוף. זו לא הפעם הראשונה.

הפעם הראשונה היתה בהופעה בקיץ. אחרי הטרמפ.

אמנם נראה אז על פניו שהיחסים משתפרים. נסיתי לשכוח את מה שקרה חזרתי לשיעורים לחיוכים למחמאות אבל בחבורה היה הכל אחרת. כשהתאספנו הוא שוב התעסק עם אורנית והגיטרה והתעלם מכל השאר. כשהחלה ההופעה התפרשנו כמו בחזרות. אני עומדת בקצה וכאשר הבמה לא מספיק גדולה מצטמצמים קצת. אבל בהופעה ההיא הוא אמר לנו להרחיב את המעגל ושם מלפני את הפסנתר. אין לי מקום אמרתי תזוז קצת עם הפסנתר. אני הולך הביתה הוא אמר. לך הביתה אמרתי והוא זז בכעס.

גם כשהציג את הסולנים הוא שכח כמה שמות. אני ביניהם כמובן. אותה הוא לא שכח.

בשיעור שלאחריו הכל כאילו נשכח. אני לא שכחתי.

עבר קצת זמן מאז והיחסים הדרדרו כידוע. באחת החזרות הוא אמר לכולנו להתקרב אליו. אני כבר הייתי כמעט על הפסנתר ואז הוא סובב את הפסנתר כשאני מאחוריו. אלכס תזיז את הפסנתר אמרתי. זה בסדר זה בסדר. נשארתי לשבת שם רוטנת. שבוע אחרי זה לא באתי.

לא באת הוא אמר לי

נכון אמרתי זה לא חדש מידי פעם אני לא באה מאז שאני כאן.

אתמול הוא שוב דחף לי את הפסנתר בפרצוף. שוב הוא התווכח איתי שזה בסדר.

בהפסקה אמרתי לו קדורנית: אם אתה רוצה שאשאר בחבורה הזאת תזיז עכשיו את הפסנתר וזו הפעם האחרונה שאתה עושה את זה

בסדר בסדר רק אצטרך ללכת לאורטופד

אתה אמרת לכולם להתקרב

אני לא עושה את זה בכוונה להרגיז את דפנה פשוט כואב לי הגב.

לי לא נעים לשבת כך מאחורי פסנתר

כן כן אמרתי להם לא לשבת מאחורי אבל הם לא שומעים לי.

לי לא נעים לשבת כך מאחורי פסנתר

הוא הזיז את הפסנתר

את רואה אני לא כועס הכעס עבר

בדרך הביתה ראיתי את פניו הכועסות

קשה קשה הדרך לשיר סולו ברשת ג

אולי אוותר על זה

מה דעתכם?