הכל חדש ונוצץ

כן היא קיימת בתוכי המפלצת ירוקת העין. לרוב היא רדומה, אך מידי פעם בלי הודעה מראש היא מתעוררת, וכשהיא מתעוררת היא מופיעה במלוא הדרה, אי אפשר לעצור אותה. היא מציפה את כולי ואני מתביישת בכך. ואולי משום כך יקשה עלי לכתוב את הדברים הבאים.

הימים הם ימי האינטרמצו - תקופה בת 4 חודשים בה ניסיתי לחזור ארצה וזה לא ממש הצליח לי. בהתחלה היה דווקא פסדר אחרי שהתגברתי על הקשיים של הימים הראשונים. כמעט כמו בריאת העולם, היה כאן תוהו ובוהו וחושך על פני תהום והצלחתי לארגן לי פינה חמודה,  לאט לאט. קניתי לי ריהוט חדש, הלכתי לחפש עבודה וכמעט התחלתי לעבוד באיזה מקום, ניסיתי לחדש קשרים ישנים אם כי עזבתי את רחובות וחזרתי לחיפה, החלטתי להיות בחיפה כי רציתי להיות קרובה לבני משפחתי שהיחסים איתם היו טובים באותה תקופה ואליהם התגעגעתי הכי הרבה בימי שהותי בארהב.

היא היתה כבר נשואה עם ילד. נשואה בשנית. כשעזבתי לארהב היא היתה על הפנים. אבל עכשיו מצבה היה לא רע בכלל. היא שכרה דירה מפוארת עם נוף מדהים, דירה ענקית. פרגנתי לה. את הכל, את הבעל, הילד הדירה הכל. שמחתי בשמחתה כאילו המצב שלי השתפר. בתוך תוכי חשתי קצת אחרת

חנוכה הגיע. החוזה של הדירה המפוארת עמד להסתיים. היא חיפשה ומצאה דירה חדשה. פחות מפוארת. חבל.... אבל לפני שהיא עזבה היא החליטה לערוך מסיבת חנוכה שלא היתה כמוה. היה לה כאמור בית גדול, סלון ענק, היא הזמינה DJ עם אורות. אני קניתי בגד חדש לכבוד האירוע והתכוננתי להשתולל כדת וכדין כדרכי במסיבות. הגעתי קצת קודם לעזור. ואז ישבנו באיזה חדר והיא אמרה בחיוך מסתורי כזה. 'את יודעת מה? אני בהריון' 'כן? איזה יופי' אמרתי.... אבל לאט לאט הרגשתי את המפלצת הזאת יוצאת מתוכי ומציפה אותי כליל... היא בהריון... אני כלכך רוצה ילד שני ועכשיו יהיו לה 2 ילדים ולי יהיה רק אחד.... אבל היא אחותי חברתי הטובה.... אני לא שמחה בשבילה?

כל השמחה ברחה ממני כל התוכניות להשתולל במסיבה כדת וכדין ואולי להכיר מישהו ירדו לטמיון. הרגשתי כמו צל, רציתי לברוח הביתה, הרגשתי את המסיבה לידי. אנשים רוקדים אורות הדיג'יי מהבהבים ואני רואה הכל מטושטש כאילו אני לא שם.

חזרתי הביתה. ויהי ערב ויהי בוקר. אבא בא וכל המרירות שהיתה בי התפרצה, הוא האזין בשקט. הסתבר שאחרי שהלכתי הביתה מישהו הזמין להם שוטר והלה עצר את בעלה ל-4 ימים. היא בכתה לאמא . לא לי. לא אמרתי לה כלום בקשר להרגשתי. ניסיתי להראות עסקים כרגיל...

משהו בי מת.  אותה חדווה של בריאת העולם נראתה כמו בלון שיצא ממנו האויר. מה קרה לך שאלו אותי. לא יודעת, אמרתי את נראית מתה, אמרו לי. כן... הייתי מתה, ישבנו בבית קפה כרגיל, אמא ואחותי מאושרות ואני מתה.... לא ארך זמן וחזרתי לארהב...

...משומה הסיפור הזה מזכיר לי משהו הרבה יותר עכשוי....