הכל חדש ונוצץ

לא זה לא בלוגולדת. מי שנמצא כאן תקופה ארוכה יחסית יודע שהיה לי בלוג אחר. הבלוג נפתח היום לפני שנתיים ויריב סגר לי אותו. קראו לו דפנה והכינוי שלי היה פזית. לא מזמן עשיתי  search תחת המילה 'דפנה' ומצאתי את דפנה-פזית 203010 . תחית המתים חשבתי לעצמי, אולי באמת אבקש ממערכת נענע שתחזיר לי את הבלוג שיריב גנז, שהרי יריב כבר איננו פה למיטב ידיעתי ואני יכולה להחליף את השמות ואז אין שום סיבה שהבלוג יהיה גנוז. אבל התמהמהתי ודפנה-פזית 203010 נעלם. לא נורא. אולי הוא כבר לא רלוונטי...

הבלוג היה כחול וסוער. לא מחליפה עיצוב לכבודו. לא היום. סוער כמו הכעס שלי. סוער כפי שאני הייתי סוערת ונסערת.  אבל בסך הכל הייתי נפחדת. הייתי פגועה הרגשתי כאילו אני בורחת מהתופת כאילו זעקתי הצילו הצילו הצילו לא יכולה יותר. אני אספר עכשיו לכל העולם מה עשו לי. מה עשתה לי אחותי, מה עשו לי ההורים. השמות היו אמיתיים. לא כמו כאן. בגלל זה סגרו אותו.... שהם לא יחשבו שאפשר לעשות לי כל דבר ואני אשתוק, ושהעולם יחשוב שהם צדיקים תמימים ואני הרעה. אני אחשוף הכל. וחשפתי וחשפתי וחשפתי וכולם שנאו אותי ואמרו לי צאי מזה או ברחו ממני ואני אמרתי : 'לא אשקוט עד שאחשוף הכל....' עדיין לא חשפתי הכל. לא בטוח שאני רוצה להתחבר לתופת ההיא שוב.

חברים של בנה של אחותי גילו את הבלוג. היא ממש השתוללה עם הגילוי. פנתה לעורך דין, פנתה למשטרה, טענה שאני מאיימת על חיי ילדיה, ובבית המשפט היא הוציאה לי צו הרחקה וצו איסור על החזקת נשק באופן חד צדדי, וכמובן פנתה ליריב. היא סתמה לי את הפה, אבל במסגרת הפעילות הערכאית שלה היא החזירה לי כמה פוסטים נבחרים. רק את אלה שקשורים אליה. חבל, היו שם פוסטים יפים שלגמרי לא קשורים אליה והלכו לאיבוד ואין גם שום טעם לגנוז אותם. עדיין מרגיז ומפליא אותי שהשופטת הוציאה צווים באופן חד צדדי ואסרה עלי להחזיק נשק כאשר הנשק היחידי שיש בידי הוא עכבר ומקלדת. וזה הנשק שהופעל נגדה ומופעל גם היום. ואחרי זה אמא רוצה לחבר אותנו. no way jose .

פרסמתי כבר פוסטים מהבלוג הקודם

זה היה הפוסט הראשון

זה היה הפוסט השני

ועכשיו אפרסם עוד פוסט.

לא, לא עכשיו. מחר. אולי. רוב הסיפורים שפרסמתי שם פורסמו כבר כאן  במילים אחרות ואין טעם לחזור עליהם. אולי יש עוד סיפור אחד שווה פרסום אבל הוא ארוך ואני שונאת פוסטים ארוכים. עוד לא החלטתי מה לפרסם.

אהההה איזה כיף היה לפתוח את הבלוג הראשון שלי. כמו אהבה ראשונה. איזה כיף היה לפרסם ולפרסם ולפרסם וכך להשתחרר מכל הכעס שהצטבר. באותו רגע הפסקתי להיות קורבן. התחלתי לחיות. אבל כשהבלוג נסגר היא שוב הרגה אותי. לא לאורך זמן. פתחתי את הבלוג הזה. זה לא אותו הדבר. 'הכל חדש ונוצץ' קראתי לו. ועכשיו ברשותכם אחזיר לו את שמו המקורי. זה מתאים לו מהרבה בחינות. הכל חדש ונוצץ עד שנחשפים הפגמים.

כיף היה להכנס לישרא, כיף היה להמשיך בישרא וכיף להשאר בישרא. אני חושבת שהבלוג בהחלט הציל את חיי.

מתוקה שלי, אל תתחילי אתי אוקיי?