הכל חדש ונוצץ

אוקטובר 2000

בוקר. אחד אחרי ביקוריה הנדירים אצלי. טלפון. אמא על הקו. היא לא נשמעת טוב, כמו אז אחרי האירוע המוחי הקל שהיה לה.

- מה קרה אמא את לא נשמעת טוב

- לא קרה כלום. איך היה אתמול?

- נהדר אבל את נשמעת לא טוב מה קרה לך

- נפלתי

- איך נפלת

- רציתי להכניס את הקיץ לארון ולהוציא את החורף. טפסתי על סולם ונפלתי ממנו.  הוא לא היה פתוח מספיק

- ואיפה אבא?

- הוא הלך לקופת חולים

- טוב אני באה

- לא , לא צריך.

באתי. אמא ישבה על הספה חוורת. לא יכולה לזוז. לא יודעת איך היא גררה את עצמה לסלון. אבא כבר היה בבית מחכך בפניו אובד עיצות.

- נו ראית מה קרה?

- ראיתי

- צריך לקחת אותה לרופא. היא לא יכולה ללכת. דפנה, תעזרי לי לקחת אותה למטה

- בשום אופן לא. אני לא יודעת מה קרה לה ואיזה נזקים יש לה ואיזה נזקים נסב לה כשנגרור אותה למטה. תזמין אמבולנס

- זה עולה כסף

-  מה עולה כסף?????!!!!!!

- טוב אני מתקשר לרופאה של קופח

- מה רופאה של קופח? מה היא תעזור? רק אמבולנס

אבא מתקשר לרופאה של קופח. היא לא עונה

"למה היא לא עונה אף פעם כשצריך אותה.." רוטן אבא

- לא צריך אותה. רק אמבולנס

הוא לא עשה כלום. הזמנתי אמבולנס. אמא ביקשה בלי סירנות. האמבולנס הביא אותה לבית חולים. שם אובחן שבר בעצם הירך. היא עברה מיד ניתוח. והאמבולנס... לא עלה כלום.

אמא היתה מאושפזת 4 ימים במחלקה הכי מגעילה בעולם. מחלקה אורטופדית....

 אההה חייכתי לי בהנאה. עכשיו היא כבר לא תעזור למלכת לכוכבים