הכל חדש ונוצץ

אני לא ככ חזקה בהיסטוריה. מבחינתי ההיסטוריה של האנושות מתחלקת ל-3 תקופות. התקופה העתיקה, ימי הביניים והתקופה החדשה. ברור שזו רק ההיסטוריה של המערב. כי יש עוד חלקים באנושות שכל החלוקה הזאת לא מדברת אליהם. ניקח למשל את סין. יש לה היסטוריה בת 5000 שנה שאנחנו כמעט ולא מכירים, היו שם כל מיני שושלות, שום קשר עם התרבות המערבית. ניקח את דרום אמריקה. תרבות המאיה המפותחת. שום קשר עם המערב. הדבר היחידי שמשותף כאן הוא שבעולם העתיק היה המון ידע שהלך לאיבוד במשך הזמן. או שהוא ישנו אך העולם המערבי לא מתייחס אליו.

גם בתקופה העתיקה המוכרת לנו היה המון ידע שנעלם. המצרים ,הבבלים, היוונים, הרומאים וגם אנחנו היהודים או העבריים ידענו הרבה דברים שאיננו יודעים היום. תורת האבולוציה של דארווין היתה ידועה, גם מכניקת הקוונטים. גם תורת היחסות, גם השבחות גנטיות וטיפולי פוריות. והכל נמחק בימי הביניים החשוכים

אני לא יודעת בדיוק מתי החלו ימי הביניים האלה. הכנסיה טרפה הכל. האנושות נעצרה. כל התפתחות וידע נבלמו ע"י הכנסיה. הידע היה שמור רק אצל הנזירים. הכנסיה העדיפה להשאיר את האנושות בטמטום וחוסר ידע. שום דבר לא התפתח שום דבר לא זז. אם מישהו היה מעיז לצאת עם רעיון חדש הכנסיה היתה בולמת את זה ומעלה אותו לגרדום. גם את הרעיון וגם את מי שהגה אותו. כל אירופה היתה מחולקת לאחוזות פיאודליות, אבירים, מסעי צלב, שום דבר לא קרה, שום דבר לא התקדם.

אחרי כמה מאות שנים גם זה נגמר. ואז התחיל הכל ללבלב, הכל לפרוח. המדע התחיל ללבלב, האומנות התחילה לעסוק לא רק בנושאים דתיים. העולם התחיל להתחדש. לצמוח. וכך מאז ועד היום.....

ולמה כתבתי את כל זה? נראה לי שהחיים האינדיבידואליים גם כן הולכים ככה. יש תקופות של צמיחה, יש תקופות של פריחה יש תקופות של נבילה, יש תקופות של עצירה והתבוננות ותקופות של פריחה מחדש. יש גם המון סיפורי אגדה שיש להם אותו מבנה. בהתחלה כיף והכל בסדר, אחכ נכנס איזשהו גורם רע ובסוף הכל מסתדר. עולה לי בראש הענק וגנו. היפהפיה הנרדמת, שלגיה, סימבה...

ואיך אני? עדיין מחכה לתקופת הרנסאנס שלי....