הכל חדש ונוצץ

רק עזבתי את העסק והוא התחיל לפרוח. למגינת לבי.

הרבה תהפוכות עבר העסק הזה במשך השנים. אני הייתי שם חצי שנה בקירוב אך היו 10 שנים לפני ו-10 שנים אחרי.

הם פתחו את העסק כאשר הייתי בארהב. זה היה הנסיון השני שלה לפתוח עסק מאחר והפעם הראשונה לא הצליחה. אז היא ניסתה לבד. עכשיו היא היתה עם בעלה שהיה לו כבר ניסיון בעסקים. היא הביאה את הידע.  המימון לעסק הזה בא בין השאר ממכירת דירה קטנה שההורים קנו לה בזמנו כאשר התגרשה בפעם הראשונה. כל פעם שהיא מתגרשת הם קונים לה דירה. בדירה הזאת היא לא גרה אפילו יום אחד. הדירה היתה שייכת להורים עפ"י הרישומים.

העסק היה קטן וממוקם טוב. הוא היה רשום על שמו בלבד למרות שהיה לה חלק במימון. הוא היה קטן ובלתי מוכר. פעם היא עבדה בו פעם לא מסיבות שונות

כאשר הגעתי ארצה היא עבדה בו, נתנה הרצאות בקשר לנושא ואפילו אמא היתה מצטרפת. אבל עד מהרה היא פרשה לטובת עיסוק אחר - נסיעות. כך היה עד שאני הגעתי.

כשהגעתי לשם מצאתי עסק מתפורר. פקידה אחת, 2 טכנאים והוא. בעלה. הוא טען שלא אוהבים לעבוד איתו והוא לא יודע למה. החלטתי לרתום את עצמי לטובת העסק, לטובת המשפחה ואכן תוך תקופה קצרה העסק הזה התחיל לקבל חיים. יותר מכירות, יותר פרסומים, אנשים באו אלי ושאלו אם העסק חדש , פרסומאים וספקים אמרו שהם לא שמעו על העסק הזה בכלל. תחושת סיפוק גדולה מילאה אותי.

אבל כידוע מצאתי את עצמי בחוץ. העסק הקטן הזה התחיל לקבל שלוחות. תחילה קרוב לבית אחר כך יותר רחוק. עד שהוא נעשה אימפריה, סניפים בכל הארץ אלפי עובדים חברה (ע"ר) ומספר 1-800. ואני יושבת בבית רוטנת אך איש אינו שומע איש אינו מקשיב. כולם חוגגים ואני במצוקה גדולה. היא כבר יש לה תינוקת חדשה, נוסעת 4 פעמים בשנה לחו"ל וההורים שומרים לה על הילדים ואני בחצר האחורית. היא גרה בבית 4 מפלסים ויש לה פיליפינית בשביל לטפל בילדה. העסק פורח ואני מושמצת...

אבל ביום אחד החגיגה נגמרה. הם התגרשו, היא קיבלה סניף אחד, הוא את כל היתר. היא ניסתה להקים רשת משלה אבל זה לא הצליח. היא פתחה עוד סניף וסגרה אותו. הוא לעומת זאת המשיך להתרחב ולהתפתח ואת חלקו הוא רשם על שם אמו וחברתו החדשה.

היום יש לו אימפריה ולה יש סניף בתוך האימפריה הזאת.

שנים בכיתי על שזרקו אותי . שנים חרקתי שיניים על הצלחתם. היתה בי מחשבה שאני גרמתי להם להצליח, אני הייתי הפוש הראשוני לאימפריה עד שנפל לי האסימון. אני לא מאמינה אבל אני באמת נתתי את הפוש הראשוני לאימפריה שלהם. זה היה רק בגדר מחשבה אך ניתוח התנהלותי בעסק עי איש מקצוע אישר את המחשבה הזאת. אפילו לא ידעתי שזה נעשה ואיך זה נעשה אך זה נעשה. היתה בי דביקות במטרה, פרסמתי , הלכתי מרופא לרופא, ממוסד למוסד, שידרתי אמינות, לא דחפתי שום דבר בכוח רק סיפרתי על החברה ומוצריה וידעתי לספר מה יתרונה לעומת חברות אחרות שעוסקות באותו התחום. לא מרחתי שום דבר ולא פרסמתי עובדות לא נכונות. וזה עבד. לא פתחתי במבצעי הוזלות פיקטיביים. אם הצעתי הנחה זו היתה הנחה באמת. לא היה שקר ולא עבודה בעינים. אני לא טובה בשקרים מניפולציות או קומבינות.

בכיתי בכיתי, אבל אני יכולה להרשות לעצמי לחייך. אם לא אצלם אז אצל מישהו אחר והפעם אדרוש את חלקי. יש לי משהו טוב לרשום ברזומה. קידום עסקים. עובדה. נו, מתי אעשה עם זה משהו?