הכל חדש ונוצץ

אני חושבת שהסיפור הזה לקוח מהאגדות. לא פחות.

שעת הסדר הגיעה. התלבשנו התגנדרנו צחצחנו שיניים חפפנו ראש הכל ושמנו פעמינו אל הסדר הציבורי בדיוק באותו בית כנסת שבפעם שעברה. כך אמר הרב. הגענו לבית הכנסת ראינו שם חברה מתכנסים עמדנו לתפוס את מקומינו כאשר ניגש אלינו מישהו ושאל: את מי אתם מחפשים. זה בסדר עניתי לו והסתכלתי מסביבי. הוא ניגש אלינו שוב: את מי אתם מחפשים. למה אתה שואל? עניתי לו בשאלה. זה סדר פרטי ואתם לא מוכרים לי. סדר פרטי??? זה לא הסדר של חבד??? לא! אמר האיש. אז איפה הסדר של חבד? בבית כנסת אחר...

חזרנו למכוניתינו נקיים ומצוחצחים מחפשים את הבית כנסת האחר. בכל נשר הסתובבנו. כל בתי הכנסת היו סגורים. איפה זה לכל הרוחות? חזרנו הביתה להתקשר לאיש כי השארתי את המס׳ בבית. אין תשובה. בחג לא עונים לטלפון. וכך המשכנו לחפש. לא מצאנו. והזמן אוזל. אנחנו כבר שעה מחפשים וליל הסדר לא יחכה לנו. טוב, נסענו לבית חבד בחיפה. אולי יבינו ויקבלו אותנו. גם שם אין איש . כבר נגמר אמר איש אחד. אז לאן נלך? הביתה או לבית מלון ואיזה בית מלון יקבל אותנו בשעה כזאת ? התקשרנו למלון הר הכרמל. אין תשובה. מאוחר יותר במקרה התברר לי בפייסבוק שהבנין הוא אחד הבנינים הנטושים בחיפה.

ואז הבן שלי מצא משהו. במסעדה אחת חוגגים סדר. הוא התקשר לשם. יש מקומות? יש מקומות. ואללה. נסענו . כל המסעדות היו סגורות חוץ מזאת. ובמסעדה הזאת בנאדם וחצי. טוב אז נעשה סדר עם בנאדם וחצי העיקר שנעשה משהו. וכך התישבנו לנו 3 אנשים לשולחן ערוך לעשות סדר. בתפריט לא היה שום דבר שמזכיר סדר ושום דבר שהזכיר פסח. איפה הגעפילטע, איפה מרק עם קניידלך. במקום זה יש פטריות עם שמנת. לא כשר. לא כשר לפסח ולא כשר בשומקום. יללה סבבה אם נגזר עלינו כזה סדר פסח אני מוכנה לאכל גם חזיר. וכך אכלנו פטריות בשמנת עם אסאדו ופירה חלבי. קנחנו בעוגה מקמח רגיל והלכנו הביתה. היה טעים בסך הכל אבל...

רואים שזאת לא השנה שלי. לגמרי לא....

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? הייתי כבר בהרבה לילי סדר. באחד כזה עוד לא הייתי...

כמו כל שנה פסח מגיע. כמו כל שנה נשאלת השאלה איפה עושים את הסדר.

השנה נעשה כנראה שוב סדר ציבורי בבית חבד. לא שהיה כלכך נחמד שם לפני שנתיים אך כנראה שזה הרע במיעוטו. חשבתי על ליאונרדו ששם אכלנו ארוחת ראש השנה נהדרת אבל הילדים רוצים סדר ולא ארוחה, מרבית בתי המלון אכן עושים ארוחה וכל משפחה עושה לעצמה את הסדר וזה סתם. טוב האפשרות הזאת נפלה כי הסדר מכוון רק לאורחי המלון. 

איך יראה הסדר השנה ואיך הוא נראה בשנה שעברה... בשנה שעברה זו היתה פסגת החלומות. היינו ביערות הכרמל. רק סוסון ואני. החייזרון היה באוסטרליה. איזה חיים עשינו. איזה ארוחות שחיתות היו שם... איך אפשר לעשות כזה אוכל טעים כשר לפסח. היה לסוסון גם יומולדת אותו יום. היה מזנון חופשי. כל סוגי הבשרים שאתם יכולים לדמיין. גם בראש השנה היינו שם סוסון ואני הפעם זה היה היומולדת שלי. איזה שחיתות, ובריכת השחיה ומסאז׳ים. פשוט אין מילים וכל זה נגמר. תוך שלושה שבועות צללתי... זה היה הסוף של החיים הקודמים שלי... הם גם לא היו טובים אך יכולתי לעשות בהם פסק זמן ולהנות כדבעי... מובן שליל הסדר עצמו היה עם רב ושירה והכל...

השנה איך נאמר זה לא יהיה. גם לא היה אמור להיות. ובכל זאת לא חשבתי על הסדר הציבורי הזה. גם לא חשבתי שאמא תמות ויהיה לי אירוע מוחי אבל זה מה יש. חשבתי שאולי בעלי לשעבר יזמין אותנו כי בכל זאת חלו גם אצלו שינויים. איזה טפשה אני. לא לא הוא לא מזמין ואנחנו לבד. כמו כל שנה. בערך. אפשר לראות גם יתרונות וגם חסרונות. לפחות החייזר יהיה איתנו ומה שחבל זה שיום הולדתו חל בא׳ חנוכה ולא חגגתי לו כשם שחגגתי לי ולסוסון. Shame on me. 

אז מה יש לנו? ערבוביה. פסח, ראש השנה, ימי הולדת, הרהורים של מה שהיה מה יש מה יהיה. יהיה טוב חייב להיות טוב למרות הכל

טוב, טוב, חייבים לשנות את האווירה אני מסתכלת על ה ipad ונעשה לי שחור. אז יותר טוב שאסתכל על הדברים האלה:

אנחנו לא בבית. אנחנו חוגגים גם פסח וגם את היומולדת של סוסון באיזה מלון יוקרה בצפון. כן, רק אני וסוסון, זה מה שנשאר מהמשפחה שלנו.

אז מצד אחד קצת עצוב שזה כל מה שנשאר מצד שני טוב להיות איפה שאנחנו. אוכל טוב, סדר פסח כהלכתו, בריכה, גאקוזי, מסאז', וזה עוד לא נגמר אז חג שמח וכל טוב