הכל חדש ונוצץ

שבת לקחתי את אמא למסעדה. בניגוד לפעמים הקודמות שלקחתי אותה בשמחה הפעם לקחתי אותה באי רצון. ברור שצריך לפרק לגורמים את תחושת האי רצון הזאת. זו הפעם השניה שאני לוקחת אותה למסעדה הזאת. שם המסעדה רגע רגוע, היא נמצאת בכניסה לעוספיה. בפעם הקודמת שבאנו היא היתה ריקה לגמרי, הפעם היתה איזו קבוצת מטיילים שהזמינה מקום מראש וקצת הפיחה חיים במקום הזה. אין לי מושג למה המסעדה ריקה. האוכל טוב סלאטים זה סלאטים, דג זה דג ולא דוגמית. הם לא מקבלים כרטיס אשראי, אולי זו הסיבה ואולי יש סיבות אחרות. יש גם בסביבה סופרמרקט גדול וזול. ככה שבאמת כל הסיבות הטובות לבוא לשם בשבת, ואף על פי כן היא ריקה ואני אוהבת מסעדות מלאות.

למסעדה הזאת יש הסטוריה משפחתית לא ככ נחמדה. עוד סיבה שאני לא ארצה לבוא לשם. מבחינתי היא לא נחמדה. לאמא יש דעה אחרת עליה...

כשהורי ציינו 50 שנה לנישואיהם, לפני כמעט 10 שנים כבר היינו בסכסוך. הוחלט בלי הרבה ויכוחים והתלבטויות שנחגוג במסעדת נפטון בבת גלים. שבוע ראשון אני שבוע אחרי זה אחותי. אנחנו חגגנו באמת בנפטון. היה נחמד טעים, נקי , מסודר, סלאטים נפלאים, גם האווירה היתה שקטה ונחמדה, שמחתי גם שאני הייתי הראשונה, שהרי אני אמנם הבכורה אך אחותי תמיד ראשונה אצל אמא וזה מאוד מציק לי, אחכ יצאנו לטייל בטיילת בת גלים כשאנחנו צועדים אל פני השקיעה....

עם אחותי הם לא חגגו בנפטון בסופו של דבר. הם חגגו ברגע רגוע. אני לא יודעת למה זה עשה לי רע. היו לי כל מיני מחשבות רעות אין לי מושג למה.

מאז אמא שלי לא שוכחת את רגע רגוע.

בפעם הראשונה שאני הייתי שם היו שם אמא אבא אחותי ילדיה חברה שלה ילדיה ואמה. המסעדה אז היתה מלאה ומאוד פופולארית. לא היה שם מקום כשהגענו. חכינו חכינו, חכינו בפנים, חכינו בחוץ, הנה התפנה שולחן. מיד הסתערתי עליו, בואו בואו הנה יש מקום. אף אחד לא בא. יש אנשים שבאו לפנינו אמרה אחותי והם מחכים כבר הרבה זמן. טוב טוב, זה נכון שאני לרוב מקפידה על תור אבל כאן זה נראה לי לא לעניין. אבל בסיטואציה הזאת אחותי היא הקובעת למרות שאין שום הגיון לקביעות שלה. ויתרתי. ואז המשכנו לחכות. אנשים שבאו אחרינו קיבלו מקום ואנחנו המשכנו לעמוד. מה איתנו שאלתי. עוד מעט עוד מעט וחכינו וחכינו וחיכינו. רציתי ללכת הביתה. הרי כבר היה לנו מקום. מה איתנו שאלתי שוב עוד מעט ענו לי. אבל הגענו מזמן. עוד רגע אמרו לי. עוד רגע ועוד רגע ועוד רגע רגוע אחד. עד שבסוף הבוס הגיע. ערך לנו שולחן.. סופסןף התיישבנו. אמא כל הזמן חייכה : טוב כאן, כיף כאן, יש כאן אוכל מצויין. אני רתחתי מעצבים גם אחרי שהתיישבנו. לא טוב כאן ולא כיף כאן. אה, אז מה קרה? חכינו קצת מה זה משנה, אנחנו אוכלים, אנחנו ביחד וזה כיף כך הם אמרו. נראה לי שכולם נהנים חוץ ממני.

איך היה ? היה נחמד, נכון? אמרה אמא כשסיימנו . לכאן אני לא חוזרת אמרתי. היה נורא. לי היה נחמד אמרה אמא בחיוך....

שבוע אחרי שקמנו מהשלושים למותו של אבא, אמא מבקשת שניקח אותה למסעדה שאנחנו הולכים. סבבה למה לא?

שבוע אחרי זה היא כבר ביקשה את רגע רגוע. זה כבר לא מה שהיה אז, אמא אמרה, כבר הרבה יותר נעים שם.

נכון, זה באמת לא כמו אז. המסעדה ריקה לגמרי, היה פסדר.

אחרי שבוע היא שוב רוצה את רגע רגוע. לקחנו אותה לסאן ביץ'. רגע רגוע יותר טוב, אמרה אמא כשסיימנו. הדג יותר גדול. ... אני אוהבת את סאן ביץ'. על הים, שמש, אווירה, אוכל טוב, מלא אנשים, שירות טוב, כרטיס אשראי. זה  לא טוב לה . לא מספיק אני לוקחת אותה, לא טוב לה. במקום שנעשה לה טובה היא עושה לי טובה... היא כבר הולכת לסחוב אותי כל שבת לרגע רגוע.

אז השבת לקחנו אותה לרגע רגוע. ברור למה עשיתי זאת באי רצון.

וזה עוד לא הכל.

סיימנו את הארוחה והלכנו לקנות בסופר הסמוך. אמא כל הזמן דיברה על הסופר הזה. היא התחילה לדבר על ליל הסדר... היא לא תעשה אצל אחותי. היא תעשה אצל חברה של אחותי. אותה חברה שהיתה איתנו אז ברגע רגוע, אותה חברה שנוסעת עם אחותי לקלאבוטל. והיא רוצה לקנות משהו להביא. אמרתי לה: אמא אני חושבת שא' היא בת שלך יותר ממני. את אמרת שאת הולכת למי שתזמין אותך. א' היא לא בת שלך...  

אבל אני לא רוצה ללכת לסדר ציבורי. אני רוצה בבית של מישהו. היא הזמינה אותי. טוב...

אבל גם זה לא הכל. למחרת אני מזמינה אלי את כולכם. תבואו. כך היא.

אז ככה. היא הולכת שוב ושוב לאותו מקום שהיתה לה שם חוויה נחמדה עם אחותי. היא מתחילה לנצל את זה שמרחמים עליה ולהפוך לי את השבתות, היא סחבה אותי לשם כדי לקנות בזול משהו שהיא מביאה לסדר בביתה של החברה של אחותי חגיגה שאני לא משתתפת בה. למחרת היא מזמינה את כולם. ואני תוהה למה היא כבר לא עושה את ליל הסדר אצלה בבית, אם היא כבר מזמינה. למה אני צריכה לחגוג בחוץ אם למחרת כולם נפגשים. מה כל הקטע הזה....

לפחות היא שילמה את המסעדה ואת הקניות שאני קניתי.

צריך לשנות את הגישה לאשה הזאת.

ואני הולכת לעשות את זה עכשיו

אחד חכם

אחד רשע

אחד תם

ואחד שאינו יודע לשאול

חכם מה הוא אומר? מה העדות החוקים והמשפטים?

אלה דיירי האח הגדול לדורותיהם שהחליטו לחשוף מה מסתתר מאחורי התוכנית ותעשיית הריאליטי בכלל. מצטערת לומר שקוויתי שהתוכנית היא אוטנטית, שהמריבות הן מריבות, שהאהבות הן אהבות, צר לי שהכל מבוים. אולי גם ההדחות מבוימות. אחרי הכל מי באמת יודע מה הצביעו הצופים? אותי מעניינת יותר פרשת הכדורים הפסיכיאטרים מאשר ההדחה של אביבית. אותו אילן רבינוביץ שמוכר לי מהתוכנית של ורדה רזיאל ז'קונט בה שניהם מחלקים כדורים כמעט לכל מאזין בלי להתחשב בתופעות לואי, בלי להתחשב בסטיגמה ובלי להתחשב מה באמת עושות הרשויות עם אנשים שלוקחים כדורים. ברור שהם מדווחים למשרד הבריאות ומשרד הבריאות יכול לשלול מהם זכויות כמו החזקת רישיון נהיגה ועד ניהול חשבון בנק. לוורדה עצמה אין שום סמכות לחלק כדורים פסיכיאטרים. בתוכניות האחרונות שלה היא באמת נמנעה מלשלוח את מאזיניה לפסיכיאטר ועל כך תודה מיוחדת לסער שיינפיין. מה יהיה עכשיו? אני מניחה שההפקה סימנה את קותי כמי שיזכה. גם כאשר אביבית נמצאת בבית. היא לא היתה זוכה בשום מקרה. אני לא יכולה לסבול את קותי. יכול להיות שזו התוכנית האחרונה או שההפקה תלהק אנשים יותר נורמאלים לתוכנית כמו בעונה הראשונה. שיפרה אין קותי אאוט. גם תמיר וג'קי מנחם אאוט.

רשע מה הוא אומר? מה העבודה הזאת לכם? (נקיון פסח); מה זה החופש הזה לכם? לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מהכלל כפר בעיקר.

מצטערת. זו אני. לא מנקה לפסח ומיום שילדי סיימו את בית הספר אני בכלל לא זוכרת מה זה חופש פסח.

תם מה הוא אומר? מה זאת? ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו.

כן ציפי ליבני בחוזק יד הוציאוה מהמערכת הפוליטית. ציפי ליבני בחוץ.

ציפי ליבני התחילה את דרכה הפוליטית בליכוד. כבת למשפחה ימנית רוויזיוניסטית היא המשיכה את הקו המשפחתי

אבל היא החליטה לשנות כיוון, ובעצם לא ברור מה היא החליטה. הקו המדיני של קדימה הוא אורים ותומים. רבים מקדימה הם ליכודניקים לשעבר ששברו קצת שמאלה, אולי, כיוון שגם הליכוד שבר שמאלה לא ברור מי רוצה מה ומי עושה מה. דבר אחד כן ברור וזה מאבקים על רקע אישי בלי קשר לשום אג'נדה פוליטית. ציפי ליבני למעשה עמדה עד עכשיו בראש המפלגה הכי גדולה. העובדה שהיא לא הצליחה להרכיב ממשלה ולהיות ראש ממשלה הכניסה אותה לאובססיה להפיל את נתניהו. היא ניסתה בכל מקום ובכל דרך ללא אבחנה. בשריפה בכרמל, במחאה החברתית. היא שכחה שמנגד אורב לה אויב יותר מסוכן מנתניהו. מופז. יש משהו טראגי בהפסד שלה למופז. היא היתה ככ קרובה להיות ראש ממשלה... אולי עכשיו היא תשב קצת בבית ותעשה חשבון נפש. אולי עכשיו היא תאמר לעצמה: אולי השתגעתי קצת. זה מתאים ליחסים אישיים אך לא לפוליטיקה. בפוליטיקה צריך קצת יותר שיקול דעת. ציפי ליבני איבדה לגמרי את שיקול הדעת שלה. אני עצמי מוכר לי קצת הטירוף הזה. אבל אני לא מנסה אפילו להיות ראש ממשלה. לא עשיתי ולא אעשה צעד בגודל ננומטר בכיוון. לי מותר לעוף ככה על מישהו. לציפי לא. גם לי זה לא הביא יותר מדי תועלת.

ושאינו יודע לשאול. את פתח לו

זוהי יובל דיין שלא שאלה אף אחד והחליטה לפרוש.

לא אהבתי. אני יודעת שרבים מעריצים את הצעד הזה. אני לא. כמועמדת פייבוריטית היא הרסה את התוכנית. היא הרסה את המנטור שלה שהשקיע בה והיה מועמד לזכיה כמוה. זה לא הגיע לו. הוא איש טוב. נשמה. ראיתי את התגובה שלו וכאבתי איתו. היא איכזבה רבים וטובים, את כל מעריציה, את בני משפחתה, זה לא הגיע להם. אני אישית כחובבת קונספירציות ידועה שואלת מה הקטש. סהכ הגברת הזאת עברה את כל שלבי התחרות. נותר לה עוד שלב. האם היא באמת לא יכולה לעמוד בזה? הרי היא פייבוריטית. בלעדיה התחרות לא אמיתית והזכיה לא אמיתית. תמיד תשאל השאלה אם יובל דיין היתה מתחרה מי היה זוכה? קצת מוזר שפייבוריטית פורשת לפני השיא, רגע לפני השיא. האם היא החליטה לבד? או אולי איזה גוף שמן כמו שידורי קשת חתם איתה על חוזה עם תשלום מכובד. אנחנו עוד נראה.

מממ.. אולי זה נושאים קרררים... בררר...

כן, שוב החג המשפחתולוגי הזה מתקרב ושוב השאלה הנצחית איפה עושים את הסדר. אני החלטתי השנה ללכת לסדר ציבורי. אמא אמרה שהיא תלך עם מי שתזמין אותה. הצעתי לה להצטרף. זה עולה רק 20 שקל לבנאדם. היא אמרה שאחותי הזמינה אותה ושאלה אם אני רוצה להצטרף. זו נבלה וזו טריפה. להיות אצל אחותי זה לא נעים וגם סדר ציבורי זה לא נעים בפוטנציה. אף פעם לא הייתי בסדר ציבורי של חב"ד רק הרעיון שהמשתתפים הם אנשים שאין להם משפחה ואין להם כסף לא בדיוק גורם לי להזיל ריר, אבל גם המפגש עם אחותי ונספחיה לא גורם לי להזיל ריר. בקיצור זו נבלה וזו טריפה.

אמא קצת התנצלה שהיא הולכת איתה ולא אתי, אמרתי לה שמבחינתי זה מובן שהיא תעדיף את אחותי על פני סדר ציבורי ואז נשאלה השאלה למה אני בעצם לא עושה סדר בבית ומזמינה... באמת למה.

אניווי בימי חיי רק פעם אחת עשיתי סדר בבית. זה לא היה ככ נורא בסופו של דבר. הזזתי את השולחן מהמטבח לסלון, אפילו קניתי צלחת פסח, ערכתי את השולחן, גם לבשל ארוחת פסח זה לא ככ נורא, אמא הביאה געפילטע פיש וקניידלאך אני הכנתי את כל היתר ואלוהים עדי אם אני בכלל זוכרת מה הכנתי אניווי זה לא מעניין. אבל הרקע לזה  היה לא נעים כלל. כרגיל.

אני ואחותי לא דברנו אז במשך שנה, אחרי הפיגוע במצה. ואז הגיע ליל הסדר. נו מה יהיה? כבר היה לנו ליל סדר אחרי שלא דברנו תקופה ממושכת. קראתי לזה אונס קבוצתי. לא רציתי שזה יחזור. האם שוב נשלים בגלל ליל סדר? לא רוצה. אז מה עושים? הוחלט בהתחלה לעשות נגלות . לעשות אצל אמא, קודם אני אחכ אחותי או קודם אחותי ואחכ אני. כבר על זה התעורר ויכוח. יודעים מה? אם פעם קודמת בגלל ויכוח כזה היה בסוף הסדר אצל אחותי מן הראוי שהפעם הוא יהיה אצלי. וכך התחלתי עם ההכנות. ידעתי שאמא לא ככ מרוצה מהעניין שהרי היא נאלצת לוותר על אחותי, דבר שמאוד קשה לה. חששתי שהיא תנסה לטרפד. ואכן כמה שעות לפני התחלת הסדר אמא מודיעה שהיא תבוא מאוחר. אל תבואי בכלל אמרתי לה. אני יודעת שאת הולכת לאחותי. אני הזמנתי אותך את תבואי אלי בזמן. אנחנו לא נחכה לך בגלל שאת רוצה לראות את אחותי. תבקרי אותה מתי שבא לך אבל אלי את באה בזמן. חשבתי לי הנה אני עובדת כמו חמור והיא עושה לי קונצים. בסוף היא באה בזמן. לא מפני שהיא ויתרה על אחותי. אחותי ויתרה עליה. היא הוזמנה למשפחת בעלה. נורא כעסתי על הזקנה. אפילו שהיא עושה את הסדר אצלי היא מעדיפה את אחותי. אז בשביל מה עבדתי?

למחרת הגיעה הפתעה אבל על כך בפוסט אחר

מה קורה שוב עם הנושא החם?