הכל חדש ונוצץ

את הספר זו ארץ זו אני זוכרת מקדמת דנא

זה ספר מצחיק לעילא ולעילא

יש בו קטעים מצחיקים על פסח שחבלז

חיפשתי קישורים לקטעים האלה. אין. כנראה שיש עליו זכויות יוצרים

אז אני אנסה להוציא מהקופסה שלי 2 קטעים שאני זוכרת פחות או יותר

1. סיירת אליהו.

אליהו הנביא עובר מבית לבית טועם יינות.

אצל משפחה א' יין מצויין בציר 66 מעולה

משפחה ב' קמצנית. שמו שם יין מקולקל בכוס של אליהו

משפחה ג' יין סטנדרטי, יין פטישים ישן נושן. ציפי מותק

משפחה ד' יין לבן. מי נותן יין לבן לפסח

וכך משפחה ה' ו' ז'.... ג' ציפי מותק

ציץ קריץ אני עציץ

למה לא עושים מדרגות מהחלון

2. רשימת קניות

מצה

מרור

קילו נאה

קילו יאה

1 אלוהינו

ותגידו לאברם שירשום

ועכשיו שיהיה לכולם חג שמח

השנה אנחנו חוגגים כמו בשנה הראשונה של הבלוג 2006

אנחנו נוסעים לאותו בית מלון

אז זה היה נהדר

היום אני מרגישה לא ככ נהדר

אז הייתי מורדת

היום אני מרגישה קצת לבד

ההורים חולים. או שכבר בריאים. הם לא השתנו לטובה ולא היחסים

אני מעדיפה לא לחשוב איך הם חוגגים ומי עוד נמצא שם

החייל שלי נשאר בצבא

אומנם כולם אומרים לנתק לנתק

אבל לניתוק יש מחיר

השאלה רק איפה הוא כבד יותר

יאללה. יהיה שמח

שנים קודמות

2007  וגם זה ויש עוד באותה שנה

2008 כאן ו כאן

2009 כאן ו כאן

2010 כאן ו כאן

ולסיום הדבר הבא

כשסוסון היה בן 18 יצאנו לטיול בצפון.

זה היה לפני 11 שנה וכידוע או לא התאריך העברי והלועזי מתלכדים כל 11 שנה (לא רק כל 19 שנה) ואפילו גם היום בשבוע , אם אני לא טועה.

עכשיו זה כמו אז אם כן.

יצאנו קצת לפני פסח והכל היה ריק. כולם היו עסוקים בנקיון פסח ובהכנות לסדר. ואנחנו טיילנו לנו בכיף..

תחילה לקחנו טיול של החברה להגנת הטבע. סיור ללא תשלום עם מכוניות פרטיות. הגענו לצפת ומשם התחלנו לרדת ברגל לראש פינה. הדרך בין צפת לראש פינה היתה מהממת ובלתי נשכחת

עשינו סיור בראש פינה

שם עזבנו את הקבוצה והמשכנו לצוק מנרה

עלינו ירדנו ברכבל, הנוף היה מאמם והמשכנו למטולה לחפש מקום לינה

מצאנו משהו די צנוע וצפוף עם ארוחת בוקר

בערב חגגנו מלאת 18 לסוסון במסעדה מקומית. בת האיכר אני חושבת שקראו לה

למחרת בילינו במרכז קנדה, סתם, והמשכנו לנווה אטיב

מצאנו שם את המלון המופלא של אלימי שלימים נחזור אליו

קבלנו שם סוויטה ענקית עם 2 קומות וג'אקוזי

למחרת המשכנו לחרמון

אם אני לא טועה הבורסה אז נפלה חזק וזה קלקל לי קצת את המצברוח

המשכנו כאמור לחרמון עלינו ברכבל העליון והשתעשענו בשאריות השלג

תכננתי להמשיך לבריכת המשושים אבל פתאום קיבלתי רגלים קרות.

התחיל חמסין והכל היה ריק

חזרנו הביתה.

זה נגמר בבכי.

אחכ היה לנו סדר פסח וקלאבוטל וסוסון היה צריך להתכונן לאיזה בחינה אבל זה כבר סיפור אחר.

עכשיו המצב די דומה.

עוד מעט יש לסוסון יומולדת

עוד מעט סדר פסח ואני לא רוצה לחגוג עם המשפחה

כרגע אין לי שום קשר איתם

אני רוצה לתכנן כזה טיול בערך

אבל אני לא מסוגלת.

וזה מלחיץ

עכשיו

* במהלך הסיור בראש פינה עברנו דרך בית מר - ביתו של גדעון מר שהיה סבו של ג'וליאנו מר שנרצח היום בג'נין

מה לא?

- אני לא אוהבת להכין סדר פסח - אמרה אמא

-

- אני לא אוהבת השנה להכין. כל השנים היה לי קל אבא קנה, אבא סחב, אני בישלתי. הוא עזר לי. עכשיו הכל קשה. אני צריכה לקנות משהו ואם שכחתי גמרנו

- ומה עם פיליפינית

- אין לי איפה לשים אותה ואין לי כסף

- אז בשביל מה חסכת כל השנים? ומה עם ביטוח לאומי?

- נתנו לנו אחד אידיוט רק 6 שעות בשבוע. ביטוח לאומי הזה. כל השנים משלמים משלמים אך כשצריכים מהם משהו אין כלום. לחרדים ולערבים הם נותנים את הכסף.

- נכון נכון (עוד רגע אני שוב נכנסת לפוליטיקה, הם מקבלים קיצבת ילדים מנופחת ואחכ מניפים את דגל פלסטין ותמונות של נסראללה)

אני כבר לא אומרת כלום. לא פוליטיקה ולא על הבחירות שלהם.

נתכנסנו כמעט כמידי שנה בבית הורי. אחותי באה הפעם רק עם 2 מכוניות. 4 אנשים 2 מכוניות. בקושי מצאתי חניה. מה זה הקטע שלה עם המכוניות? התחלתי לרטון. קצת התחשבות, הרחוב קטן וצר לא רק ההורים שלי גרים כאן. באמת... ואיך זה קרה שהיא הגיעה לפני? היא תמיד מאחרת.

בדכ אנחנו יושבים ומקשקשים אבל הפעם יאללה לשולחן. אבא התישב בפינה במקומה של אחותי. 'אני בין כה וכה לא יעיל, אני לא אגיש אני לא יכול להזיז את היד, אולי השבר התאחה אבל זה כואב לי. היד הזאת הרגה אותי. אני אפס אני כלום, אני לא יכול לעשות כלום.' אחותי תפסה את מקומו ולמעשה היא היתה הרוח החיה בכל העסק. היא הגישה, הורידה מהשולחן, שטפה כלים, אנחנו רק עזרנו לה. היה לי מוזר כל המחזה הזה. אני רגילה שאנחנו יושבים וההורים מגישים. כלומר כא פעיל בבית שלו.

לא היתה קערת פסח, אמא לא הכינה געפילטע פיש. היא קנתה וזה היה לא משהו. סדר פסח בלי הגעפילטע פיש של אמא זה לא סדר פסח. גם בלי החזרת. זה מה שנקרא ליד.... הכל הרגיש כמו ליד... מה נשתנה שולחן עורך אולי עוד כמה שירים באמצע ונגמר.

חייזרון בא קצוץ שער כיאה לחייל צהל. ישר תפס שיחה עם א'. הם משרתים באותה יחידה אבל נראה שחייזרון לא מבסוט מכך שהוא משרת ביחידה הזאת. הוא רוצה משהו אחר, משהו גדול, אולי אדבר על זה מאוחר יותר כי זה לא עושה לי טוב. הוא משרת ביחידה מצויינת הלואי על כולנו והוא לא מרוצה. שרק לא יעשה שטויות. הוא מסוגל להרוס הכל עם השטויות שלו.

אני ואחותי דיברנו על תאילנד וגם על הולנד. מסתבר שגם היא היתה בקיץ בהולנד. עם 3 חברות. מתי היא היתה שם? מתי שאני הייתי? אמא אמרה שאחותי מבלה עם החברות האלה בתלאביב ושאלה למה אני לא מצטרפת. מה הקטע ההזוי הזה? אני לא מבינה. היא בכלל היתה באמסטרדם. וגמני הייתי שם. עם החברות שלי. מה היא בלבלה במוח הזקנה. לך תבין את הראש שלה. אבא אז עבר ניתוח.... עד כמה שידוע לי היא היתה כאן. לא מבינה. אם כבר מספרים משהו שיספרו אמת. נמאס כבר מהשקרים האלה....

זה לא היה הקטע המרכזי אבל תמיד אני נתקעת על איזה פרט. אולי הוא שולי אולי הוא חשוב.

יום ד' אחרי החג. כולם חזרו למקומותיהם. א' חזר לבסיס ב' חזר לתלאביב, לא היה בטוח ששניהם יבואו. גם חייזרון שלי חזר לבסיס. מוזר לי כל הקטע הזה. מוזר שהוא לא בבית. סוסון מקבל את זה נורא קשה. אני עדיין לא יודעת בכלל איך לקבל את זה. הבית לא אותו הבית. עכשיו רק אני וסוסון בבית. שקט קצת. אולי שקט מידי.