הכל חדש ונוצץ

יללה מספיק קיטורים

לראשונה מזה זמן רב סרברוס הופיע בהרכב מלא.

ראש1 הופיעה הפעם בזמן ונראתה מיליון דולר. בר רפאלי הזהרי. היא באה במשהו שהיה נראה לי כמו חצאית אבל היה לזה גם מכנסיים. מה זה הדבר הזה שאלתי אותה וצחקתי. את נראית כמו סילביה באמפר. זאת היתה התלבושת שלה במערכון של כוורת. סילביה באמפר נערה דלה ורעועה, לא בדיוק. זהו שרוול אמרה אחותי . קניתי משהו חדש ומודרני לכבוד הפסח. אוף המודה של היום.

דווקא זה מאוד החמיא לה למגינת לבי. היא בת 50 אבל נראתה כמו שאני נראיתי בגיל 20. גזרתה דקיקה כזאת... אני נזכרת איך היא בכתה לי כל הזמן שהיא שמנה ועשתה דיאטות, ואני הייתי רזה ודקיקה. היא רזה ודקיקה כבר 15 שנה ואני הולכת ומתעבה אותו פרק זמן. איך לכל הרוחות היא עושה את זה? היא לא עצלנית כמוני. היא מתאמנת, חדר כושר הולכת ברגל הולכת לעבודה ומה אני?

רזה ודקיקה... ואחרי אותו טיפול פנים גם אין לה קמטים. גם את יכולה לעשות את זה היא אומרת. זה לא יקר. נכון גמני יכולה לעשות את זה. אבל אני לא עושה. גמני יכולה ללכת לחדר כושר אבל אני לא הולכת. אפילו יש לי מנוי. ואחרי שיחה קלה היא שוב תופסת במותניה: אני לא מה שהייתי. השמנתי. כמה פעמים שהיא כבר עשתה את זה ולא השמינה גרם. היא כבר לא יודעת כמה היא שוקלת . את מי זה מעניין אם זה לא מטריד. בת 50..... עאלק.

חייזרון אומר שהיא נראית בת 30. אל תעשי את זה גם את הוא אומר לי. אני לא רוצה שגברים ישבו כאן על המדרגות. תודה תודה על הפירגון בייבי.

ראש 2 היתה הפעם בסדר. היא קיבלה אותי בסבר פנים נאות עם חיוך קטן. אחרי חודשיים שלא דברנו

ראש 3 לא דיבר אתי. אפילו לא הסתכל לי בעיניים. הוא כועס, שיכעס. מותר לו. אני כועסת עליו יותר. מאז שחזרתי לארץ אני כועסת עליו. בוגד.

הדור הבא קצת יותר נינוח. א' החייל קיבל אותי בחיבוק. שלושת המוסקיטרים א' ג' וחייזרון מאוד נהנו יחד. ישבו יחד אכלו יחד אחכ שיחקו יחד. גם סוסון והקטנה לא נשארו בצד. לפחות מהם יש קצת נחת.

זהו, כך היה, אה כן גם קראנו בהגדה והיה אוכל. הרי בשביל זה באתי. כללית איך היה ? נחמד. בזכות הילדים ובזכות האוכל.

כמידי שנה מתעוררת הבעיה הזאת. אני כבר לא זוכרת מתי זה היה מובן מאליו או מתי הלכתי לסדר משפחתי בשמחה או בשקט

גם השנה אמא מזמינה גם השנה אני לא רוצה לבוא.גם השנה יוצא שד קטן ואומר תלכי תלכי. גם השנה סביר שהשד הקטן ינצח ואני אלך למרות הכל. כי אחרי הכל למה לשבת בבית בחושך? או למה לשלם המון כסף בשביל סדר ציבורי בבית מלון? חשבתי השנה לשלוח את הילדים ולשבת בבית. מה אני צריכה לפגוש את ההרכב המלא ועוד נספחים שאחותי דואגת להביא. מה יקרה אם פעם אחת לא אבלוס ארוחת חג? הרי זה הדבר היחידי שעלול לצער אותי. אין לי חשק לפגוש את כולם ביחד.

השנה אחותי אינה מהווה את המכשול העיקרי אלא הזקנים. אמא עם התקיפות הפולניות שלה ואבא עם הצרחות שלו. ועדיין אני יושבת בחברת מי שהתלוננה עלי במשטרה ואסרה עלי להחזיק נשק רק בגלל שאני משתמשת בעכבר ומקלדת בצורה שלא הכי נעימה לה.

אם לא אבוא יכעסו עלי מאוד מאוד ואולי יטילו עלי סנקציות. יש עדיין אפשרות לכאלה

ואם כן אבוא... לא בא לי.... אני רואה את הפרצוף שלהם כשאני נכנסת. בדמיוני. מאז פברואר לא דברתי עם הזקנים וטוב לי עם זה. אבל אם אבוא נשוב ונדבר ואפתח שוב מעגל שבסופו של דבר יפגעו בי.... בעצם הם כבר פגעו בי. אני הרי לא מדברת אתם כי הם פגעו בי. אז למה לבוא בכלל ולשבת בקרב אנשים שפוגעים בי ועוברים לסדר היום? בלי אפילו לבקש סליחה

ואז יוצא לו שוב השד הקטן או הצדיק שבסדום ואומר. הם אנשים זקנים כמה עוד יש להם. אחר כך תצטערי. למה שתשבי לבד לכי לחגוג לכי לאכול. אפילו אל תדברי איתם תאכלי ותלכי. מה יותר נעים לך בבית?

הייתי בטוחה שלא אבוא עכשיו אני לא בטוחה בכלום.