הכל חדש ונוצץ

שוב זה קורה לי. תפסתי מלנכוליה בלי שום סיבה. או שיש לזה סיבה ואני לא יודעת מה היא. רעשי רקע , אפילו לא. כל מיני דברים לא נעימים שאני מנסה להדחיק והם יוצאים החוצה בלי הזמנה. עכשיו חג ואני לבד בבית. לא תכננתי להיות לבד בבית. תכננתי לעשות משהו. אבל הבן הקטן מזמן כבר אי אפשר לעשות אתו כלום והבן הגדול גם כן יש לו את אבא כאן והם החליטו לבלות בלעדי כמו תמיד.

אז אני נשארתי לבד. בזמן שכולם נוסעים לאגמון החולה אני לבד. וזה בכלל לא נעים. אז מה אני עושה? חשבתי ללכת אולי לבריכה של הטכניון. אבל לא רוצה לקלקל את השער. חשבתי ללכת אולי לקופת חולים. כואבת לי הרגל. לפני כשבועיים עיקמתי אותה חשבתי שזה שבר אפילו הזמנתי אמבולנס ובסוף זו היתה סתם מכה. העניין שזה עד היום כואב לי ונפוח. אמרו לי שכדאי להבדק שוב. אולי טעו. יש לי הזדמנות. זה הרי לא על חשבון אף אחד אבל היומולדת שלי מתקרב ולא בא לי להיות חבושה או בגבס. אולי זה הורס לי את המצברוח.

כללית לא יודעת אני באמת לא מוצאת סיבה ממשית. הנה בראש השנה היינו אצל אמא של החברה של הבן. סוסון היה עם אבא שלו וזה העיב. אנחנו משפחה אולי לא מושלמת אבל לא יתכן שבחגים יבוא מישהו ויפריד. די עם זה. אבל שוב חוסר של תשומת לב הביא לכך. לא לשכוח. הבנאדם הוא אויב. נכון שהוא קצת יותר בסדר בזמן האחרון אבל הוא אויב. אני שוכחת את זה לפעמים.

התקשרתי גם לדוד בגרמניה. על הדודה אין מה לדבר. היא נמצאת במוסד סגור עם אלצהיימר אבל הדוד עדיין בסדר. מספר שהוא עדיין מטייל ביער. הוא בן 96 או 7. אני כבר לא זוכרת. הוא מספר שאחותי יצרה איתו קשר מחדש. הסיפור הזה עם אחותי מוציא אותי מכילי. והעורכת דין לא עושה כלום. זו סיבה למלנכוליה אבל היתה לי לפני זה.

מלנכולי. אין ספטמבר. אולי אין סיבה אחרת.

ראש השנה ואני במיטה. כואב לי כל הגוף. יתכן שזה מטיפולי החשמל בפיזיותרפיה. חבל.

אבל בעצם עשיתי מספיק השבוע מגיע לי לנוח. 

טוב ערב ראש השנה עבר, אכלנו במסעדה של מלון. הבנים אומרים שהיה נחמד ואחלה, אני קצת מאוכזבת. היה משהו באירגון לוקה בחסר. אבל הבנים נהנו. בסהכ יצא טוב. עם כל הסכסוכים וההפרדויות יצא בסדר. באמת שיש לנו משפחה מעניינת שבדרך כלל לא מתעלה על עצמה. קחו למשל את בעלי לשעבר. יש לו חברה חדשה אך הוא שומר על קשר עם כל עברו המפואר. הוא הולך לישון אצל אמא של אשתו זל והולך לבקר את אחיותיה. לכל זה הוא מנסה לצרף את חברתו אך היא לא ככ מבסוטית מזה. הוא גם מבקר אותי. בשבת הלכנו יחד לבית קפה, אני וסוסון והם. היה דוקא נחמד. שוחחנו על הטיול האחרון שלהם באירופה. היא היתה מותשת ממנו.

קחו למשל את משפחתה של חברתו של החייזר. אמא 4 בנות ובני זוגן. בערב רהש האמא היתה אצל אחות אחת, החברה של הבן היתה אצל האחות השניה בתל אביב. לא יודעת מה עם האחות השלישית בקיצור כל אחד לחוד לא שואלת למה.

באמת מסובך כל הסיפור המשפחתולוגי הזה ועכשיו נוספה לנו עוד משפחה מתוסבכת. כך שאני כבר לא יודעת אם אנחנו כל כך שונים. יש פה איזה מרקם עדין של אנשים שצריך לצאת ממנו בשלום. פלונתר רציני. אני מנסה לפשט אותו עד כמה שאפשר ולא לצאת פגועה מכל העסק. נראה לי שהצלחתי.

ערב ראש השנה נוצר קשר עם 3 אנשים נוספים. התקשר חבר של בעלי לאחל שנה טובה. הוא בזמנו מונה עי בעלי לעזור לי. לא נזקקתי לעזרתו אבל תמיד טוב לדעת שיש מי שמוכן לעזור; התקשרתי לדוד שלי בגרמניה. הדודה כבר לא מדברת ומאושפזת במוסד סיעודי. גם הוא נשמע בשלהי חייו. אמנם הוא בן 95 ועדיין צלול אך משהו בו כהה. הוא לא זכר שהוא לא רוצה להיות בקשר אתי ואמר שאחותי גנבת וחבל שזה נגמר ככה. נכון; התקשר אחד מבני הדודים של אבא. הוא בסהכ מבוגר ממני ב-10 שנים. צעיר הבנים. הוא דרש בשלומי, סיפר מה שלום כולם, כל אלה שאנחנו משום מה לא בקשר איתם וזה יכול להשתנות. אולי גם צריך. כולם בסדר. אחלה. סבבה. זהו.

ראש השנה מתקרב ואני שוב בדילמה הנצחית והלא נעימה: איפה עושים את החג? 

ישנה אפשרות שסוסון יבלה את החג עם משפ׳ אביו. אבל הם לא הזמינו אותי

מנגד הקטן יכול לבלות עם משפחתה של חברתו. גם כן לא הוזמנתי.

לא נעים לי לא להיות מוזמנת לשום מקום.

סוסון אומר שהוא לא יסכים שהחייזר יבוא עם משפחתו גם אם אוזמן

הוא גם לא יסכים ללכת לחברתו של החייזר גם אם נוזמן.

טוב אם אני לא מוזמנת יש לי 2 אפשרויות. או לשבת לבד בחושך ולפזר את הילדים או כמו כל שנה ללכת למסעדה עם שניהם.

אני הייתי שמחה להיות מוזמנת..

אולי אני יכולה להזמין... אני כבר לא צעירה וחגיגות עושים אצל מבוגרים

רק האם אני מסוגלת לאסוף את כולם?