אני כל הזמן רוצה לכתוב על משהו אחר אך המלחמה הזאת תופסת אותי שוב ושוב.
מראשיתה התנגדתי לה. כאילו שמישהו שואל אותי.
אני מתפלאה על כך שהיא זוכה להמון תמיכה. לפחות זכתה בתחילתה.
אני מתפלאה על אזרחים שיושבים במקלטים ותומכים בה.
יש לי עליה המון ויכוחים.
לא היינו צריכים להכנס לזה בכלל - אני אומרת
היינו חייבים להכנס לזה - אומרים לי
למה?
כי הם חטפו לנו 2 חיילים
אז בשביל זה מבעירים חצי מדינה? בשביל זה יש לנו ככ הרבה הרוגים? אזרחים, חיילים. בשביל זה יש לנו 300,000 פליטים? בשביל זה יש לנו ככ הרבה שריפות?
היינו צריכים להראות להם
מה הראינו להם?
הם הפרו את החלטת מועצת הבטחון.
אז מה? הם לא כזה הפרו. פעם בשנה כאילו בשביל זה מבעירים חצי מדינה?
היינו צריכים להראות להם שהם לא יכולים לעשות כל דבר.
אבל הם עושים. הם חזקים. אנחנו לא יכולים לצאת ככה למלחמה אם הם חזקים.
אנחנו יותר חזקים. אנחנו עוד נראה להם
באיזה מחיר?
עוד סוג של ויכוח על תיאוריה אחרת של המלחמה.
הם התחמשו והתעצמו מאוד. נתנו להם לעשות את זה.
אם כך זו בדיוק הסיבה למה לא לצאת למלחמה
אבל הם היו מתעצמים יותר ומי יודע מה היה להם.
מי יודע.......אבל לפחות היה שקט.
לכמה זמן היה שקט?
לא יודעת אבל היה שקט.
הימין אומר להמשיך עד הסוף. הימין צודק. בתנאי שמפעילים נגדם את כל הכוח, לא מרחמים על אזרחים לבנונים ולא חושבים מה העולם יגיד. העולם כבר אמר.
השמאל אומר להפסיק. השמאל צודק. אם נפסיק עכשיו יפסק ההרס. נכון, לא יהיו לנו השגים, לא נוכל לומר ניצחנו, לא נוכל לומר אנחנו חזקים. נוכל אבל לומר אנחנו חכמים ומנענו הרג של עוד אזרחים וחיילים והחזרנו את השקט אל כנו. נכון, חזרנו לנקודה ממנה יצאנו...בערך...100 הרוגים, יערות שרופים, תחושה של בטחון שאבדה...לפחות הבנו שאנחנו לא יכולים לעשות כל דבר.
אבל חכמי חלם הם מהמרכז. המרכז הפוליטי.
אפילו קונדוליסה כבר הבינה שאנחנו לא בסרט של שוורצנגר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@
