הכל חדש ונוצץ

היה לי עוד משפט. ב-26.1. עד היום אני לא מסוגלת לתאר מה הלך שם. אני מתוסכלת והמומה.

השופטת התהפכה עלי. לגמרי.

זה בעצם היה צפוי. הרי אחותי רצתה להחליף אותה כי היא נוטה לצדי

צפוי צפוי אבל בכל זאת מפתיע ולא נעים בלשון המעטה.

מיד על ההתחלה היא תקפה אותי. ׳למה לא הוצאת את הכסף׳?

כי בכל מקום צריך אותה והיא לא באה

מה הבאת להם

אני לא זוכרת. את כל המסמכים שצריך. כאמור היא לא באה. הם אמרו שיפנו ליועץ המשפטי של הבנק וזה לא אישר

אני רוצה את זה בכתב

אין לי את זה בכתב. זה מה שהם אמרו

פעם ראשונה אני שומעת על דבר כזה. והיו הרבה שהציאו את הכספים.

אחכ עברה לדירה ולמסמכים. מסתבר שאחותי כן הוציאה את מסמכי הדירה. רק את המסמכים הרפואיים של אמא היא סירבה להוציא

למה אתם רוצים את המסמכים הרפואיים - שאלה השופטת בתוקף

כי את ביקשת אותם גבירתי - כך היתה צריכה להיות התשובה אך במקום זה היתה אחרת. משהו העוסק בצלילות דעתה של אמא. הפעם העו״ד ענתה...

יותר הייתי מוטרדת מההערות שלה שלא נכנסו לפרוטוקול. והיו הרבה כאלה. היא דיברה על הדירות של אחותי אותן השיגה בכוחות עצמה, היא אמרה שלדעתה מגיעה לאחותי דירת ההורים כי אני קבלתי את הדירה של הדודים. שוב חזרו לעניין הדודים שלא מוזכרים כלל בצוואה, ואף נדרשתי לפייס בינה לבין הדודים כאילו שאני גרמתי לכל הפרוד שלהם. השקר הזה נסחב יותר מדי זמן ואף אחד לא מתייחס לזה כאל שקר. ממש הזוי

העורכת דין אמרה לי אחכ אל תדאגי הכל הצגות

אולי. אני זוכרת הרבה מקרים שהתהפכו עלי שלא היו הצגות כלל. אבל הייתי צריכה לצפות שזה מה שיהיה אחרי שאחותי בקשה להחליפה. לא צפיתי.

אני מקווה שהעוד צדקה הפעם. אני לא ככ מאמינה. 

לפני שהגעתי לבית המשפט היתה לי תאונה קטנה עם האוטו. נסיתי להחליף מסלול ונתקעתי במישהו. שפשפתי לו טוב טוב את כל צד ימין ואילו אצלי נפגע פנס איתות. ככה זה. מתחילים גרוע גומרים גרוע. זה היה הקדימון לכל המשפט ההזוי הזה. ובשביל זה אני משלמת ככ הרבה כסף

זה שבחיים הפרטיים שלי אתמול היה יום אסון זה פרט שולי. אני עדיין כאן ואני שורדת

אבל אני רוצה לכתוב על יום השואה הבינלאומי. מניין צץ? עד 2006  בכלל לא היה יום שואה בינלאומי. מצד אחד יפה שהעולם מתחשב בנו וזוכר אותנו מצד שני עוד יום שואה? לא מספיק לנו כז ניסן שבו הכל סגור ומסוגר אין יוצא ואין בא כמעט כמו יום כיפור? ובכלל הנרטיב על השואה הפך להיות כזה גדול שאנחנו עוד מעט נשכח מה באמת היה שם. פתאום אנחנו הפכנו נאצים ובמקום לשלול את זה זה הולך ומתעצם. 

בתוך כל היום שואה הזה יש לנו ליכודיאדה. לא יודעת מה לומר. יש לנו כז ניסן וזה מספיק. מי זה העולם שיכפה עלינו יום שואה חדש? הרי כל יום יכול להיות יום שואה. השואה התרחשה במשך שנתיים. בשיאה. אי אפשר שכל יום יהיה לנו יום שואה. אבל מצד שני, אולי היה כדאי לדחות את הליכודיאדה. עם ישראל לא מקבל בדרך יפה שיש חגיגה ביום השואה. אמנם לא שלנו אבל בינלאומי

יום שישי. ריח חג יש באוויר. הנה יחול השינוי הגדול שכולם מצפים לו או פוחדים ממנו

אני יוצאת לקפה שכונתי, צפוף כלכך הכל. אולי אוותר אין חניה. אה יש.

אני מתיישבת לבד שם. למה לכל הרוחות הלכתי לבית קפה לבד. קר לי.

זו לא אוירה של חג. 

הולכים לחדר כושר. חשבתי להביא בגד ים ללכת לבריכה. ויתרתי על הרעיון. יצאה לי הרוח מהמפרש

חוזרים הביתה. בערוץ פוקס רואים את הטקס ללא הפרעות. כאילו נמצאים שם

מעבירה לערוץ 2. הו איזה יאוש. אולי באמריקה יחול שינוי. בערוץ 2 לא. וכי מה חשבתי יפטרו אותם? להיפך הם מתנגדים ביתר שאת. אובמה ישאר נשיא המחמד שלהם. ערד ניר, אמנון אברמוביץ, אודי סגל... הם מדברים על חקירת נתניהו... פינוי הבדואים, שאני באופן פרדוכסלי מתנגדת לדרך בו הוא נעשה. להעיר אנשים באמצע הלילה, לעלות על הישוב עם דחפורים, המשטרה פותחת באש וקוראת לזה פיגוע דריסה. אני זוכרת איך המשטרה טיפלה בבן שלי... חלק מהם משרתים בצהל... זה מה יש שום דבר לא השתנה.

ובארהב מהומות והפגנות נגד טראמפ. כנראה שהשפעת השמאל חזקה יותר מכל דבר. הנשיא השחור הראשון היה חזק משחשבו... רטרו לא יהיה כאן. אני לא יודעת מה כן יהיה. כבר אי אפשר להאמין לאף אחד