שמעתי את השיר הזה(מהפוסט הקודם) והתחלתי לבכות. אשכרה לבכות. מזמן מזמן לא בכיתי. כן. גם אני חיכיתי והוא לא בא. הוא אמר שהוא יבוא ולא בא. אמר שקבענו משהו אחר. בלה בלה בלה. הוא לא בא כי לא באתי כי נמאס לו ושום דבר לא יכול להחזיר את החיים של פעם. זה נגמר. זה עצוב. אבל השיר הילדותי הזה הראה לי איפה אני עומדת. הבהיר לי.
זה לא הדבר היחידי שמעציב אותי בימים אלה. נסעתי לגולן. לראות שלג. לא ראיתי שלג. כנראה נסעתי למקום הלא נכון. היו פקקי אימים והייתי צריכה פיפי ולא היה איפה לעשות. ככה אני. כל הזמן צריכה פיפי. זה לא היה ככה לא מזמן וזה הורג אותי. זהו. מזדקנים. שום דבר כבר לא יחזור. אני כבר לא אנהג רחוק בקלי קלות. וזה מעציב אותי. גם מעציב אותי שאני לא יכולה לשיר כמו פעם. הקול שלי צרוד ולא בא לי על המקהלות האלה. במיוחד המקהלה שלו. שיתן לי מנוחה כבר ממנה. לא סובלת את חברי המקהלה ולא בא לי לשיר איתם או לשיר בכלל.
הקיצר הסיפור עם הגולן לא נגמר. חזרנו הביתה וסוסון כל הזמן אומר חבל שלא ראינו שלג חבל שלא ראינו שלג. בפעם הבאה אתה תנהג. נראה אותך. תגיד תודה שאני נהגתי. זה לא היה לי קל
והבן השני לא שומעים ממנו. יש לו בחינות. אז מה. בסוף יסתבר שהוא היה כאן בצפון. אני מנסה להחזיק מערכות יחסים מסובכות בכוח. קיבינימט. הוא לא עונה למסרים שלי
היה עוד משהו אבל שכחתי. bye
אה כן. פוליטיקה. בא לי לבכות. שינוי עשו לנו. המחירים עולים ועולים ועולים. נתניהו לא כל כך מהר יחזור אם בכלל לעשות כאן סדר.
ואחותי, גם היא חוזרת. לא ממש אבל כשהוא מזייף אני נזכרת בכל הסיפור הנוראי הזה
א. זכרונות ילדות. אתמול אני מקבלת הודעה במסנ מאחת שזוכרת אותי. איזה כיף. נזכרנו באלה שהיו שכנים שלי. איזה מקסים היה לגדול איתם. איזו תקופה נפלאה זו היתה. ממש תענוג להזכר. נזכרתי באחת ששיחקתי אתה על המדרגות, בילד שנסע בגיל 5 לארהב, בזאת שהחליפה אותו שהיתה חברתי הטובה ביותר, בילד שאהבתי, בשתי האחיות. שכחתי את המשפחה הדתיה שהיתה קצת מרוחקת מאיתנו. זכרתי את כל מי שהצטרף אלינו ולא היה ככ רצוי. איפה הם הימים ההם שלא ישובו עוד. בא פייסבוק עם כל קבוצות הנוסטלגיה שלו ומזכיר נשכחות
טוב זה ידוע ש3 שבועות אחרי החגים נכנסים לבאסה. כי אין כלום. והראש מתמלא מחשבות רעות שלא ממלאות אותו ביום יום. והמזג האויר החורפי מוריד את האנרגיות ל0. גם אם רוצים לעשות משהו אין חשק. ובכל זאת אני עושה. לביתי. מכבסת מבשלת מנקה מסדרת, היה לי נאמן בזום, מקהלה אחת נפגשה, הלכתי לבריכה... אבל זה לא זה. הוא רצה להפגש אתמול אבל לא היה לי חשק. עכשיו שוב לא אשמע ממנו. ביום חמישי קרה משהו יותר גרוע שמעיב. היה לי תור לרופא עיניים. הייתי צריכה לשלם 150 שח ולא היו לי במזומן. רק באשראי. מה לעשות יום לפני כן היה גשם ולא יצאתי מהבית למחרת היתה לי בחינה ולא היה לי זמן כך שהגעתי לרופא בלי כסף והוא לא רצה לקבל אותי. יכולתי להזמין תור אחר ואני רואה כמה שזה אידיוטי לא להזמין אבל לא הזמנתי ואני שוקלת להתחיל את כל התהליך מחדש. איך מתחילים ? בעידן ששום דבר לא נגיש. לא רופא לא בנק לא דואר. אה. אפשר להזמין תור אחר ולהביא את הכסף רק אני מתעקשת. טוב. זה באסה בכוס מים אבל בכל זאת באסה. אז בואו נלחם בבאסה. נחשוב במשך היום על 5 דברים טובים. אומרים שזה עוזר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@