כן. נעשה קצת פסק זמן מהצרות האישיות ונדבר על המדינה הזאת
מה אומר. יש לנו ממשלת שינוי. ממשלה הזויה ששמאל וימין מתערבבים ובעצם יש 2 מפלגות עיקריות. מפלגת ביבי ומפלגת רק לא ביבי. מכאן אפשר כבר לבחור בשיטה האמריקאית או הצרפתית או האנגלית ולעמוד ולהחליט אני ביבי או לא.
האמת אני עדיין לא החלטתי. אני לא ביבי ואני לא אנטי ביבי אלא בודקת כל דבר ודבר.
מבחינה בטחונית לא משהו. אבל גם מפלגת ביבי היתה לא משהו. אולי מפלגת השינוי יותר טובה ורק שידידי הביביסטים לא יראו את זה. באופן מפתיע גם כשיש שמאלנים וערבים במפלגה הצליחו לצעוד את מצעד הדגלים ללא פחד. יש לנו שקט בדרום. אמנם לא מוחלט אבל שקט. בנט ה״שמאלני״ הבטיח לבנות את יוש. לעומת נתניהו שהקפיא את הבניה, לא סיפח כהשזדמן לו וצהל בימיו הפך לצבא רופס. גם אם עכשיו יש תופעות של צבא רופס הן לא התחילו אתמול. בכל הקשור לבטחון אני בעד ממשלת השינוי השמאלנית וההזויה.
אבל כאן זה נגמר. מבחינה כלכלית אנחנו על הפנים. יוקר המחיה עולה ועולה ועולה. גם הבית של בנט זה בעוכריו. 50 מיליון שקל על שיפוץ ביתו זה לא יתכן. אחרי שיסיים את תפקידו הקצר וימסור אותו ללפיד המזוויע הבית ישאר שלו והשיפוץ על חשבוני. זה לא יתכן. כך שמבחינת יושרה אישית בנט אוכל את נתניהו לארוחת בוקר. הכוונה כמובן לחוסר יושרה אישית. מה שמפתיע הוא שהתקשורת תומכת בבנט איש ימין מובהק ושקרן מקצועי. השמאל אוהב את בנט והימין שונא אותו.
אם לחכות לנפילתה של ממשלת השינוי אין לי מושג. מצד אחד אשמח ומצד שני אהיה עצובה. אם ביבי יחזור אותו כנל. בגדול אני נחשבת ביביסטית אבל אני לא. כל זאת ישתנה אם לפיד הפוחז יעלה. או שלא. מי יודע