הכל חדש ונוצץ

לאט לאט נוחתים חזרה. בעצם כבר נחתתי ומצפה לפרשיה הבאה שאין לי מושג עדיין מה תהיה. 

אתמול פספסתי את פסטיבל הבירה של נשר בגלל עצלות. התעצלתי לחפש חניה והלכתי הביתה. אולי מפני שרציתי גם לראות את פתיחת המכביה. חבל. 

האקס חזר לפה מצפה לבעיות 

חזרתי מחול עם מכה חזקה בברך. לא יודעת כמה זמן זה יכאב. מזל שלא שברתי את הרגל. בהופעה האחרונה בחול פספסתי מדרגה והשתטחתי ארצה. 

סהכ חול היה הסדר הפעם. למדנו מהטעויות. דווקא טוב שנסעתי

היא כבר בחורה גדולה. היא גרה רחוק ומוכשרת מאוד בכל הקשור לנגינה ולאומנות בכלל

נכנסתי לפייסבוק שלה. היה שם קטע שהזדעזעתי ממנו. היא מבכה את גירושי הוריה שהיתה בת 4. כולה ילדה בת 4 ועליה לשאת ככ הרבה. היא תיארה את התפרקות הבית בשפה ציורית. ואני תהיתי מה אנחנו עושים לילדים שלנו כשאנחנו מתגרשים לפעמים בגלל שטויות. כן. אני זוכרת שהוריה התגרשו. אני זוכרת גם למה. 

זוהי בת אחותי. הילדה שנולדה ביום התאונה של סוסון וזכתה ממני לחוסר התייחסות כאילו היא אשמה בתאריך לידתה. אמה אשמה ללא ספק אבל הילדה... מדוע ילדה ככ קטנה צריכה לשאת נטל שכזה. הרי היא לא אשמה בכלום. כן ההורים משתעשעים והילדים סובלים. בא לי לחבק אותה. ככ הרבה סבל על כלום. 

ואז נזכרתי במה שאמר בני בחתונתו בקשר לחיים המפותלים. אכן אנחנו פוגעים בילדינו בלי לדעת ובלי לחשוב.