עוברת עליי עכשיו תקופה לא קלה.

הלימודים קשים מתמיד ונדמה כאילו זה אף פעם לא ייגמר.

תיכון אמור להיות כיף לא? אני אמורה לחזור הבייתה כל יום כשחיוך ענק מרוח על פניי, קורנת מחוויות התיכון מלאות ההורמונים שעברתי. רק לי זה לא קורה?

אני חוזרת הבייתה עייפה, סחוטה ואז צריך לעשות מיליון עבודות וללמוד למס' כפול מזה של מבחנים וממש נמאס לי.

אני מרגישה קצת שאני קורסת גם אולי בגלל שאני מעמיסה על עצמי בנוסף גם עבודה ואימונים ומד"א.

אני זקוקה לחופש.

חופש אמיתי.

והצבא הזה.

משהו שמאוד רציתי כבר לא קורץ לי כל כך ואני מבולבלת- אין לי מושג מה אני רוצה.

ואז בתוך כל הבלאגן אני נזכרת במשהו שמישהו,(נאמר ה') שלח לי(לי זה קצת אנוכי-לנו למשפחה שלי).

תמיד הייתי בת יחידה ולא חשבתי שזה משהו שעשוי להשתנות, והלא ופלא זה קרה.

יהיה לי אח!

אח!

אלוהים זה משהו שרציתי כל כך במשך כל חיי.

תמיד הרגשתי קצת לבד, לא קצת הרבה.

הרגשתי שאני חייבת שותף.

במלחמות נגד ההורים, לשתף אותו ושהוא ישתף אותי ושיהיה ביננו קשר מיוחד שיש רק בין אחים.

ועכשיו אני אזכה לחוות את זה ואני מאושרת על כך.

חוץ מזה אני גם אוכל להתנסות קצת בחינוך.

אוטוטו אני בת 18, והוא יוולד ממש בסמוך ליומולדת שלי. (מישהו אמר מתנה?)

טבעי שאני אעניק לו מנסיון חיי :) הדל אומנם, אך בכל זאת אין דבר נפלא מזה.

אין דבר נפלא מילדים נכון?