אוטו-ארוטיקה

עכשיו נגמרה הצפירה. עמדתי בסלון וכמו כל שנה הזדעזעתי מהאכזריות.

לא אכזריות הנאצים זעזעה אותי, גם לא של הגרמנים ששתקו, לא של אלו שרצחו וצחקו, לא של העולם שסירב לראות.

הזדעזעתי מהאכזריות שלנו.

מהצביעות הזו שכבר לא מצליחה להסתיר את עצמה.

מהקלות בה אנחנו מקדשים את המתים ומזניחים את החיים.

משקיעים כל כך הרבה כסף בטקסים, בתזמורת, באנדרטאות, במוזיקה, בקצין ששר "אל מלא רחמים"

ומה עם המדינה הזו? היא מלאת רחמים?

מישהו מרחם על ניצולי השואה שחיים פה? הרבה מתחת לקו העוני.

מישהו במשרד הענק שמחליט על תקציבים לאנשים שנמלטו מהתופת מרגיש מלא רחמים?

אני מקווה שלא.

אני מקווה שהם עומדים בצפירה ומתביישים.

גם אנחנו צריכים להתבייש יחד איתם.

הנאצים לא מזעזעים אותי, הם עשו מעשה אנושי, שנאה זה אנושי, פחד מהאחר זה אנושי, לרצוח לשווא זה הכי אנושי שיש.

אל תקראו להם "חיות", חיה לא תהרוג בשביל ההנאה, חיה תהרוג רק כשהיא רעבה או בסכנה.

הם בני אדם, שבנו לעצמם מציאות כרצונם בה לגיטימי להרוג את מי ששונה כי הוא מאיים על הקיום שלהם.

בהיעדר איום ממשי מהיהודים הם פשוט המציאו אחד כזה.

אבל אנחנו?

אנחנו חיות.

כי רק חיות משאירות את החלשים בעדר מאחור.

וזה לא נשמע קצת מוכר?

ראיתי אתמול סרט דוקומנטרי על דרכו של היטלר לשלטון.

השלטים של "אל תיקנו מיהודים,הם השורש לכל בעיותינו".

הלימודים האנטישמיים בבית הספר.היהודי תמיד גונב, יהודי תמיד מתחמן את העם הנאור.

הילדים לומדים לתפעל נשק כדי לשמור על העם הגרמני מהאויב שבתוכו.

איזה קטע

מה עם השלטים "איטבח אל יהוד"?

מה עם בתי הספר בהם מלמדים אותם שהיהודי הרע והאכזר רצח את אבותיהם שחיו בא"י והשתלט על אדמותיהם?

היהודי תמיד כובש, היהודי תמיד מחפש להרוג את העם של אללה.

הילדים לומדים לבנות נשק כדי להיות שהידים.

אם היה לכם ספק,אז זה לא רק פה, גם במדינה רחוקה כמו איראן, היהודי תמיד אשם בכל בעיה שצצה במדינה. עם או בלי רלוונטיות לא"י.

איזה יופי זה שטיפת מוח להמונים, אם היטלר הצליח, מה ימנע מאחמדיניג'אד להקים פלוגות סער?

אוי, נראה לי כבר יש משהו בסגנון...

רק שבסיבוב הזה יש לנו צבא שחשוף תמיד לביקורת עצמית ומדינה שמנסה לרצות את כל החברות החזקות שלה.

ויודעים עוד משהו? גם הפעם העולם מסרב לראות.