looking for love in all the wrong places |
| 4/2009
מכתב לפסיכולוג
אני בסדר עכשיו.
ואני מרגיש קצת שזה בגלל שאני ממשיך לשקר לעצמי.
אולי אני לא צריך להחמיר עם עצמי ולהגיד שאני משקר. אני משלה את עצמי כדי שהנחיתה תהיה קצת יותר רכה?
כל מה שקרה ואיך שזה נגמר - הדברים האלה מקשים מאוד על ההסתכלות הורודה והרומנטית הזאת, ש"יום אחד נהיה ביחד".
זה פשוט נראה בלתי אפשרי, וזה רק יתחזק עם כל יום שיעבור.
כלומר - בכל יום שעובר אני מרגיש כאילו אנחנו מתרחקים יותר זה מזה. בשבוע שעבר עוד הייתה לנו שיחה. זה עדיין סוג של קשר, לא?
אתה בטח כבר מתחרט על זה שאמרת לי שאתה מקווה שנהיה ביחד בסוף.
אבל אין לזלזל בכוח ההונאה העצמית שלי. אחרי הפרידה הקודמת, עבר חודש,
עברו 3 חודשים, ואני אמרתי לעצמי, "אולי הם נפרדו. אולי עכשיו היא לבד או
עם מישהו אחר". חשבתי שאני לא יכול להיות בטוח שהיא נשארה עם הבחור ההוא
כל הזמן הזה, אבל העדפתי להאמין שהיא כבר לא איתו.
היא נשארה איתו, אבל לא הייתה מאושרת.
והידיעה
הזאת לא הפכה אותי למרוצה מהמצב. למרות שבימים האחרונים קלטתי שאני מתחיל
להרגיש את הדבר הנורא הזה - שאני רוצה שהיא לא תהיה מאושרת.
אבל אני רוצה שהיא תהיה מאושרת. איתי. ואני לא יכול לתת לה את זה.
אז אולי אני אקצר לעצמי את התהליך בכל פעם שהמחשבה הזאת תעלה:
היא המשיכה בחיים שלה? היא מאושרת עם מישהו אחר? טוב מאוד. אני לא יכול לגרום לה להרגיש ככה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
