אמרתי למישהי שלא כל כך מכירה אותי לפני כמה ימים שאני בחור די עצוב באופן כללי. אני לא זוכר בדיוק באיזה הקשר זה היה ומה היה הניסוח. אבל זה לא חשוב, אני באמת די עצוב רוב הזמן. אבל זה עניין של תקופות, ויש זמנים שבהם יש בי אופטימיות, מוטיבציה, חדוות יצירה. ואני פחות עצוב בזמנים האלה. סוג-של יום עסל יום בסל. אבל יש משהו בעייתי בלהציג את עצמי כ"בחור עצוב" כי זה לא סקסי. בעיקר לבחורה שאני חושב שאולי אפשר לפתח איתה משהו.

עברה עלי תקופה קצת מוזרה בתחום האסקפיזם המיני. כתבתי כאן שנמאס לי קצת לפנטז על אותן הבחורות כל הזמן ואיבדתי עניין באוננות, אך כצפוי זה עבר, ואני חושב שזה דבר חיובי, כי קיומו של דחף מיני אומר שאני בסך הכל בריא ויחסית חי, אני חושב. בתחום הפנטזיות אני עדיין לא חוזר כמעט לבחורות של פעם, למרות שעל טלי זה יימשך כנראה לנצח. לא בהכרח הפנטזיות אבל המחשבות תמיד יהיו שם, לפחות עד שתהיה מישהי אחרת (כתבתי את זה כבר מזמן). ואני אחזור אליה במחשבות למרות שאני יודע שאנחנו לא מתאימים וכל הסיפור הזה. כי היא הבחורה היחידה, עד היום, שהתייחסה אלי כאילו אני כוכב רוק. זו הרגשה ממכרת וזה לא מופרך מצידי לרצות להרגיש את זה שוב.

באופן שמפתיע אותי קצת, אני ממשיך לחשוב לפעמים על זו שאמרה לי לפני שנה בערך שהיא פנטזה על לרדת לי. זה היה זמן קצר יחסית לפני שהיא מצאה את הזוגיות הנפלאה שיש לה היום. אולי אני ממשיך לחשוב עליה כי אני מבין שאין שום קשר בין הפנטזיות האלה למציאות, אז זה לא באמת משנה שיש לה זוגיות עכשיו. גם כשהיא הייתה לבד, היא לא רצתה לממש את העניין ואני יודע כי ניסיתי.

זה לא הכי כיף לחיות את החיים עם המחשבה שכלום לא משנה. ואני לא באמת חי ככה. אבל בתחום הזה, שכל כך חסר לי, שום דבר לא משתנה כי אני לא משנה אותו. אז עד שאחליט שזהו זה והגיע הזמן, נותר לי רק להמשיך לכתוב כאן כמה זה חסר לי.