נמאס לי מעצמי וזו ממש לא הפעם הראשונה.

אז ככה. כדי שהמצב ישתפר צריך לשנות דברים. ונראה לי שכדאי שבהתחלה אלה יהיו דברים קטנים. אז נגיד, אני לא הולך לטוס מחר לניקרגואה ולפתוח שם בחיים חדשים (למרות שזה היה יכול להפוך לסרט מעניין. אולי). אבל אפשר להתחיל במשהו בסיסי ועקרוני:

לעשות את מה שאני צריך.

אולי אני צריך להסביר. אני אמנם בן 34, אבל ביותר מדי דברים אני מתנהג כמו ילד. או כמו נער או כמו סתם מישהו לא בוגר. אז אם לא בא לי לעשות משהו, אני אדחה אותו. אם זה משהו קבוע, אני אאחר. כי לא אכפת לי. כי זה לא מספיק חשוב לי. כמו העבודה למשל. אני צריך לתת שם 9 שעות, 5 ימים בשבוע. זה משעמם לי את התחת ברמות שאי אפשר לתאר. אני מפהק רק מלחשוב על זה. אבל אני עובד שם ומקבל משכורת. היא נמוכה יחסית למה שאני אמור לקבל, אבל אני מקבל. אז הזלזול שלי מתבטא בשני דברים. אני מאחר בכמעט שעתיים כל יום (או ממש בשעתיים) ואז הולך אחרי 7 או 8 שעות הביתה. לעתים רחוקות מאוד אני נשאר עד 8 כדי לתת את כל מה שאני חייב. הדבר השני (והגרוע יותר, מן הסתם) הוא שאני בקושי עובד. אל תשאלו איך זה שאף אחד לא שם לב (תכלס זה רק סימן לכמה שאני מיותר במשרד הזה) אבל זה מה שקורה בתכלס.

אז מטרה מספר אחת, בנושא העבודה, בשני סעיפים:

א. להגיע בזמן, או מקסימום בחצי שעה איחור. בשש אני עף משם ויכול לעשות מה שבא לי.

ב. לעבוד קצת יותר. לפחות קצת יותר ממה שעכשיו.

זה הולך להיות קשה אבל אולי זה יעזור. a change would do you good, שרה שריל קרואו ולפעמים כדאי להקשיב לזמרים מפורסמים.

המטרה השנייה יותר מורכבת אבל גם עוסקת בעניין עקרוני. זה קשור לניקיון (לא פיזי. בעצם, לא רק פיזי). אבל בואו נראה קודם איך אני מסתדר עם המטרה הראשונה. שינויים גדולים מתחילים בצעדים קטנים.