אני לא אוהב את עצמי עכשיו.

לפני יומיים היה שידור חוזר של הסיפור הזה, הפעם עם מישהי אחרת מההפקה. וגם הפעם זו בחורה יפה וצעירה ומגניבה שיש לי איתה כימיה. וגם הפעם זו מישהי שלא חשבתי שיש טעם להתחיל איתה כי לא קיבלתי ממנה את הרושם שהיא בעניין של משהו שהוא יותר משיחות ידידותיות בזמן שאנחנו עובדים על פרוייקט ביחד. אז מ', אותו חבר טוב שאני ממשיך להיות יותר מדי קנאי לגבי ההצלחה הגדולה יותר שיש לו בתחום הזה ממני, פגש אותה לפני יומיים אחרי שבאותו השבוע הייתי איתה בפרוייקט אינטנסיבי, שגרם לי לרצות אותה קצת יותר. ראיתי מיד איך הם מדברים ונהנים ביחד, והתבאסתי. אני די בטוח שזו לא הסיבה היחידה שהרגשתי לא בנוח במפגש החברתי ההוא, תמיד הייתה לי בעיה עם מפגשים רבי-משתתפים. אבל זה הכניס אותי לסרטים וגרם לי להתכנס בתוך עצמי ואני לא אוהב כשזה קורה.

ואז הוא הזמין אותה להצטרף אלינו לסרט וכשדיברנו עליה אתמול, אמרתי לו שאני קצת דלוק עליה. הוא אמר, בצחוק, שזה לא בסדר שאני שם "דיבס" על כל בחורה יפה. אמרתי שלא שמתי כלום ולא יקרה כלום כי אני לא חושב שהיא בעניין שלי. הוא אמר שאני מקטין את עצמי ולא יכול לדעת מה הן חושבות ומרגישות. שהדרך היחידה לגלות היא לנסות. אבל אני לא רוצה לעשות את זה. הוא שאל אם אני בסדר עם זה שהוא יתחיל איתה. נתתי לו את ברכתי ואמרתי שאהיה בסדר.

יכול להיות שהוא צודק ואני טועה. אבל זה לא מרגיש לי נכון, "להתחיל איתה". תכלס, לא מרגיש לי נכון להתחיל עם אף אחת. גם עם בחורות שאני מחבב ומרגיש שיש לי חיבור טוב איתן, למרות שבמצב אחר, שבו אני לא מרגיש שמ' הוא חלק מהתמונה, אולי הייתי מרגיש קצת יותר נוח לעשות את הצעד. זה מזכיר לי שטלי, בזמן שהיא הייתה חלק מהחיים שלי, ביקשה ממני להחליט אם כן או לא וזה היה לגיטימי לגמרי, אבל הרגשתי שזה נעשה תחת לחץ ושאני לא יכול להחליט תחת אולטימטום. אני מנסה להסתכל על הסיפור הזה מהצד ולא יכול (וגם לא רוצה) לבקר אותה, אבל זה בדיוק המקום העקרוני שבו לא היינו מתואמים ולכן לא היינו יכולים להיות ביחד. היא רצתה לדעת כאן ועכשיו. היא לא אוהבת לקחת את הזמן ולתת לדברים להתפתח בזמן שלהם. ואני, מהסיבות שלי שלא בטוח שהן חשובות, מתנהג ההיפך. רוצה שהדברים יתגלו לפניי. אז זה מרגיש לי דומה. אבל הרצון הזה שלי לקיום בתוך ואקום, שאין בו בחורים אחרים שיכולים להתחיל עם הבחורה שאני מחבב בכל רגע נתון, הוא לא מציאותי.

אני לא יכול לחכות לדברים שיקרו מעצמם. אם אני חושב שיש שם סיכוי למשהו - אני צריך להעיז ו"להתחיל". ואמרו כבר מיליון פעם שגם אם היא תגיד "לא" זה לא נורא. אבל כרגיל, יש לי בעיות עם הקונספט הזה של "פשוט להתחיל". אחת היא שאני אף פעם לא יודע אם יש באמת סיכוי למשהו. למעשה אני נוהג להגיד לעצמי כמעט תמיד שהעובדה שהיא יפה ושיש לנו דיבור טוב זה לא מספיק כדי לסמן אותה כמישהי שאני רוצה. כנראה שזה נובע מהסיפור של טלי, כי שם חשבתי בדיוק בדרך ההיא והרגשתי שזה התפוצץ לי בפנים. הבעיה השנייה שלי היא שאני חושש שהקשר יהפך למוזר אחרי שאני "אתחיל" והיא תגיד "לא". שאהפוך בעיניה לאחד הבחורים האלה שצריך לרחם עליהם. לא יודע למה אני חושב ומרגיש ככה, אבל זה המצב.

ויחד עם הבעיה שלי ליצור קשר רומנטי, הקשר עם מ', שהוא הדבר הכי קרוב שיש לי לקונספט "החבר הכי טוב", שוב נתקל בקשיים ומסתבך. תמיד חששתי שבחורות שאני נמשך אליהן יפגשו אותו וידלקו עליו במקום עלי. זה גם לא ממש מנותק מהמציאות: פעם אחת זה קרה ממש ככה, והייתה עוד פעם עם מישהי שהייתה איתי, אבל תקופה מסויימת אחרי שזה נגמר. ואני לא רוצה לקנא בו אבל מתקשה להפסיק. ובהמשך למה שהוא אמר לי אתמול על ה"דיבס", אני יכול להחזיר לו באותו המטבע, רק שזה לא יהיה בצחוק. הוא מדי פעם פוגש בחורות ונדלק עליהן, אבל אני לא אפריע ואתחיל איתן ואכנס באמצע, אז למה הוא עושה את זה? אני יודע שהוא לא רוצה לפגוע בי. והאמת היא שזו לא השוואה נכונה, כי ברוב המקרים הוא מתחיל עם הבחורות שמוצאות חן בעיניו.

אוף, העיסוק הזה מרגיש לי קטנוני ואני לא אוהב אותו בכלל. אבל אין מה לעשות, זה חלק ממני. אני מרגיש את הדברים האלה ואין טעם לנסות להדחיק או להתעלם כי זה לא יעלם. צריך להתמודד עם זה, איכשהו. בינתיים המחשבות האלה מדכאות אותי, עוצרות אותי וגורמות לי לתסכול שבגללו אני לא רוצה לקום מהמיטה בבוקר. אולי אני צריך להרים טלפון לפסיכולוג.