אומרים שהצעד הראשון בדרך לפתרון הבעייה, הוא להודות שיש בעייה. אז את זה כבר עשיתי. הודיתי בכך קבל עם ועדה. הבעייה - אני מאוהב בבחורה שלא רוצה אותי. הבעייה מוכרת מאוד וקלישאתית מאוד וזאת הסיבה שנמנעתי מלכתוב על זה כאן עד עכשיו. אבל עכשיו בא לי לכתוב, אז אני אחיה עם הרצון שלי להימנע מקלישאות. ענראה שאני פשוט לא יכול להימנע מזה. ועכשיו כש(מגעיל מגעיל)הנזלת חוסמת לי את האף ואני מרגיש חולה וחלש, זה סתם ביטוי פיזי להרגשה שיש לי כבר הרבה זמן. כי ברגע שנכנסתי לשלב ה"מאוכזב" בתהליך ההתאהבות הזה, איבדתי את החשק לזוז או לעשות משהו. שוב נפלתי, בקיצור, למצב שבו הייתי עד שהתאהבתי בה. זה תמיד ככה, אני רדום במשך כמה שנים ואז פוגש מישהי, הראש שלי מסתחרר ואני מרגיש שהעולם נפתח בפני. הזמן עובר ואז אני מבין שזה היה רק בראש שלי, החיבור הגיע ממני, אין לנו באמת הבנה כ"כ מעולה והקשר הוא לא כזה מושלם. הקשר לא מושלם בכלל, אנחנו לא מתאימים. אז מה אם אנחנו לא מתאימים? ואז שוב הויכוח הפנימי הזה. זה משנה בכלל משהו, ההיגיון? הרגש רוצה אותה. אמרתי לחבר שאני הולך להתחיל לשנוא אותה עוד מעט. הוא אמר לי – אל תשנא אותה, היא לא אשמה. אבל לא בגלל זה אני אשנא אותה. אלא בגלל שככה הראש שלי עובד, אולי זאת הדרך היחידה שלי להתגבר עליה. איך אני יכול להתגבר על מישהי שיש לי רגשות כ"כ חמים אליה? אני לא יכול. ולכן זה לא יקרה בזמן הקרוב. ואני לא יודע מתי זה יקרה. אני לא יודע גם מה יקרה לי עד אז, ומה יקרה לה, ואם היא תפגוש מישהו, וכמה אני אראה אותם ביחד, וכמה זה ישפיע עלי. זה כנראה הסיוט הכי גדול שלי עכשיו. ופתאום גם חשבתי, שכל העניין הזה הוא רק סימפטום, הרי יש המון דברים שאני לא מרוצה מהם בחיים שלי. אני לא מרוצה משום דבר כמעט. כ"כ אהבתי את "פייט קלאב" כי הוא כיוון ישר לתוכי – לרצות לשנות הכל, להיות מישהו אחר, להשאיר את כל מה שאני עכשיו מאחור. אבל זה תמיד נשאר בגדר פנטזיה אצלי. כמו סרט. אני לא באמת רואה את זה קורה. אולי אני לא מאמין שזה יכול לקרות. אולי אני נותן לכל מה שמסביבי יותר מידי כוח. אני לא יוזם מספיק, אף פעם לא לוקח את המושכות לידיים. זה מה שאני צריך לעשות יותר.