משועממת כרונית...

כנראה בגלל שפוגשים כל כך הרבה אנשים רעים וחארות בחיים, פתאום כשמכירים באמת בנאדם טוב קשה לך לראות את זה ולהאמין שהוא באמת כזה.

זוהי מסקנתי מליל אמש.

אז אחרי שחשבתי הרבה ביני לבין עצמי ושמעתי את דעותיהם של כמה מחבריי הגיע לו חבר טוב שאמר לי לא לשמוע לעצותיהם של אחרים ופשוט לדבר עם הבחור הנחמד. ושמעתי לעצתו.

וכך היה. אמרתי לבחור הנחמד את מה שהרגשתי ופחות או יותר סיפרתי לו את מה שכתבתי בפוסט הקודם. הוא הופתע ואמר שלאור הדברים שקרו הוא מבין למה הרגשתי כך, והבהיר לי בצורה משכנעת ביותר שזה לא נכון. ואני מאמינה לו.

כפי שאמרתי מקודם, הכרתי כ"כ הרבה יצורים, שכשהגיע הבחור הנחמד והטוב עם הכוונות הטובות הייתי כ"כ רגילה להשליך את ההתנהגות הנחמדה הזו שלו על משהו אחר ועל אינטרסים מסויימים שאולי יש לו שאפילו לא שמתי לב שכוונותיו באמת טובות.

טעיתי. חשוב להודות בטעויות.

ואני חושבת שאני באמת אוהבת אותו...

היום הייתה הפגישה האחרונה שלי עם שאול. היה מוזר. מן סגירות מעגל של כל מה שדברנו עליו ומסקנות כאלה ואחרות.

אני צריכה לעכל את זה שעכשיו אני "לבד", בלי הכוונה והדרכה כלשהי. זה קצת מוזר... אני אפילו לא זוכרת איך זה להיות בלי פסיכולוג ואני איתו רק שנה וקצת. אני אפילו מתחילה לרחם על חברים שלי בתקופה הקרובה, אני בטח לא אפסיק לחפור להם על רגשות ותובנות וכל החרא הזה.

נו שויין.... קבלו גם אתם את התנצלותי מראש.

שפחתכם.