משועממת כרונית...

אחרי כמעט ארבע שנים סיימתי את עבודתי באורנג'. מי היה מאמין.

האמת מי היה מאמין שאני אשרוד במקום הזה יותר מחצי שנה, אבל יש הפתעות בחיים. (נשמעת לרגע כמו אמא שלי)

פשפשתי לרגע בפוסטים ישנים ומצאתי את הפוסט הזה מה 28.01.07 שבו התקבלתי לעבודה. יהיה משעשע לקרא עכשיו פוסטים ישנים מאז.

פאק ארבע שנים זה לא הולך ברגל. אני גם אמשיך לסוע על הכביש הזה, רק אמשיך בו לאריאל ואני בטוחה שבנסיעות הראשונות אני אסתכל על הבניין הכתום והארור הזה אפילו בסוג של געגוע.

והיה עצוב אתמול, אני לא אשקר לכם. אפילו בכיתי לא מעט. יש כמה תמונות שהצטלמתי עם חבריי לעבודה, אבל אני מניחה שהם יעדיפו להשאר עלומי שם.

נורא רציתי לצאת אתמול לשתות משהו ולחגוג את המאורע הקטן, אבל אתמול בערב הייתה לי נפילת מתח נוראית והייתי בדכאון קטן. גם בגלל שאול וגם בגלל העבודה... גם היום החגיגות לא יהיו בשמיים כשאלך ככל הנראה לנחם את חברה שלי שסבהּ נפטר, אבל היי לפחות יהיו בירות וג'וינט :)

אז כמה תמונות מאתמול,
העמדה היפה שלי לפני- צבעונית ומגניבה עד מאוד

ואחרי !!
ערומה ומכוערת...  :(

אולי אני אעלה תמונות שלי בהמשך מאותו היום, אם יהיה לי כח... כי יש כמה פנים שצריכים לטשטש ואין לי כוח לעשות את זה

היה נחמד סך הכל. אני נהנתי.

שפחתכם.