משועממת כרונית...

לא היה לי ממש חשק לכתוב לאחרונה... ודיי החלטתי שכל ה"בלוג הפרטי" הזה הוא על הזין שלי ומי מהחברים שלי שקורא פה והחליט להלשין וללכת לספר לאנשים אחרים על חיי הפרטים אז שילך להזדיין אף הוא, שידע שהוא בן של זונה ואני מקווה בשבילו שיהיה אומלל כל חייו.. ואם הייתי יודע מי זה אז סביר להניח שבזה היה מסתיים הקשר בנינו. 
אז תודה לכל ארבעת האנשים המופלאים שביקשו אישור כניסה, אתם אנשים טובים. 

האמת שקרו לי לא מעט דברים לאחרונה. 
אני וס' סיימנו את הקשר הקצר. זה לא היה זה.
אני והבחור הקודם, הרע והנבזי חזרנו לדבר ולהפגש... הוא נפרד מחברה שלו דיי מהר וחזרנו לקשר הרע, המזיק, הנצלני והמטריד שלנו. לא אכפת לי מה חברים שלי אומרים... לא שאנחנו ביחד, אנחנו רק מארחים אחד לשני חברה :) אבל היי, לפחות עכשיו בגלל הזבל הזה אני שוקלת 55 קילו.
מצאתי את אחי הקטן והאובד. בחור חמוד מהעבודה שלי שעדיין לא מלאו לו 21 ואנחנו מדברים כל הזמן, עושים ביחד מלא שיגועים ודברים כיפיים ואני מרגישה איתו לסרוגין כמו אמא שלו, אחותו גדולה ומצד שני אני מרגישה שחזרתי לגיל 20 וששוב בא לי רק ללכת למסיבות ולהתפרע כל הלילה. :P

אפרופו מסיבה.
בפעם האחרונה שהייתי באחת כזאת הרגשתי זקנה ונטע זר. הרגשתי שעברתי את הגיל וה-30 הזה שנמצא מעבר לפינה רק מתקרב אליי בצעדי 
ענק יותר ויותר... :S
לכן הופתעתי מעצמי כשחברה שלי הציעה לי ללכת איתה לליין מסיבות של שנות ה80-90 של איזה שדרן מ100 fm שמעולם לא שמעתי עליו. אבל ככל הנראה בשל רוח הנעורים והשטות ששבה אליי לאחרונה הסכמתי ללכת.
הגענו למקום, איי שם בדרום תל אביב בין עשרות מוסכים, מועדוני ליווי ומועדון הפלקה הידוע לשמצה וראינו שהמסיבה תתחיל בעוד כשעה. לאחר ביאוס קל עשינו פעמינו לרוטשילד וישבנו במקום פלצני, תל אביבי ודוחה למדי עם הרבה מאוד אנשים יפים ובחורות בלונדיניות על סטילטו. not my cup of tea.
אחרי שעה חזרנו למקום וגילינו שהוא לא נראה כלל כמו המקום הריק והשומם שהיינו בו לפני שעה. המקום שרץ אנשים בגילאי ה30+++ ....
הסתכלנו אחת על השניה, אמרנו what the hell והחלטנו להיכנס...
בפנים המקום הרגיש כמו מסיבת גרושים גרושות בפרק ג' לחייהם.. עשרות גברים מקריחים ונשים עם חזה מנופח מסיליקון ובוטוקס בשפתיים שבשנות ה-80 שלהם סביר להניח שהיו כבר בשנות ה-20-30 לחייהם. אני חושבת שהורדנו את ממוצע הגילאים במקום לפחות בחצי.
הלכנו להסתובב ומרגע לרגע נראו יותר ויותר זקנים עד שלפתע ראיתי את השומר האפרורי, הממורמר והזקן ששומר בבניין אצלנו בעבודה ורציתי לברוח מהמקום.
אממה, המוזיקה אכן הייתה מגניבה וטובה. מדונה, סינדי לאופר, מייקל ג'קסון, ווהאם ועשרות להיטי דאנס מגניבים של שנות ה-90 ומידי פעם איזה עומר אדם אחד וריהאנה. זה הרגיש באמת כמו מסיבת כיתה ד' רק שבמקום הפטל והחצי פיתה עם מלפפון חמוץ היה וודקה רדבול ועוגה עם ציצים.
אמרנו שנשארים למרות הזקנים!
התחלנו לשתות ולרקוד. בגלל משקה השטן הזה, וודקה רדבול, שלא הפסקתי לשתות כל הערב, לא הפסקתי לרקוד. האמת שלא זכור לי מתי רקדתי כ"כ הרבה... אני חושבת שלא ישבתי אולי ארבע שעות. אני שונאת וודקה רדבול!  
לקראת שתיים החלטנו ללכת והבנתי עד כמה מצבי בכי רע. לא הצלחתי ללכת ודידתי אל הרכב תוך שיהוקים קלים (טוב נו, גרפסים כבדים!) בטעם וודקה....
שהגענו כבר לשכונה שלי לא יכלתי להשאר באוטו והייתי צריכה אוויר צח אז התחלתי ללכת וחברה שלי ליוותה אותי עם הרכב כשמידי פעם אני רוכנת קדימה לקיא שמתקרב. אחרי הליכה ארוכה למדי (שבדרך כלל אני עושה בשתי דקות...) הגעתי הבייתה והלכתי לחבק את האסלה לשעתיים הקרובות.
כמויות הקיא שהקאתי לא היו אנושיות... לא זכור לי מתי איי פעם הקאתי בצורה כזאת ובטח שלא מבירה שאני בדר"כ שותה.
אחרי שנרדמתי על האסלה וקמתי, הלכתי לחדרי רק כדי להמשיך את סשן ההקאות בתוך הפח שלי בחדר... יאאאההה!!! לא מתביישת להגיד את זה! (באמת כדי שאלך לרוקן אותו לפני שיתחיל להסריח :P) 
אחרי דקות ארוכות נשכבתי פרקדן על המיטה עד להאנג-אובר הנוראי של הבוקר.

המסקנות- וודקה רדבול זה מגעיל.
לא להקיא בחדר.
מסיבות שנות ה80-90 זה fucking awesome ועל הזין שלי שכולם היו שם בני 50. 



שיהיה לכם סופשבוע מהנה כמו שלי!

נ.ב
מסקנה נוספת: הדבר הכי טוב בבלוג פרטי זה שבני 13 לא קוראים אותו :S