אתמול הייתי יום שלם במחלקה הסגורה. איזה שינוי מרענן מהמחלקה הפתוחה שלי. בעצם אני לא יודעת אם "מרענן" זה הביטוי הנכון, אבל כל פעם שאני מתנדבת שם אני מרגישה שהגעתי לתחום הנכון ומצאתי את הנישה שלי בחיים. כמה אבסורד זה נשמע. בין האישה הקשורה בחדר שצועקת לאחות שתבוא לשחרר אותה, לגבר הרוסי הגדול והמסומם עם הקעקועים על כל הגוף והזקן המריר שכמעט חוטף התקף אפילפטי באמצע המחלקה... כמה אני אוהבת את ההתנדבות שלי. כבר למעלה מחצי שנה שאני באה לשם שבוע שבוע, וככל שנהיה יותר קשה ורע ככה אני אוהבת את זה יותר. אני כבר לא יכולה לחכות לסיים את התואר הזה וללכת לעבוד באנוש. רק שיקבלו אותי. ורק שהתשוקה הזאת לחיות ולעבוד עם משוגעים תמשיך לבעור בעצמותי.
התחלתי לראות היום את העונה השניה של מחוברים והתאהבתי מהפרק הראשון. לא חשבתי שהם יוכלו להשתוות לעונה הראשונה ושמישהו יוכל להעפיל על הגבר המושלם, שי גולדן. אבל הכריזמה והסקס אפיל של גדעון לוי (כן, כן) הרסו אותי. התאהבתי בו ממבט ראשון. אני אפילו לא מדברת על דעותיו שדיי דומות לשלי, אני מדברת על השקפת עולם כללית וחיצוניות. אני מודה, גדעון לוי מחרמן אותי. ואני אומרת זאת בריש גליי! אולי זאת פשוט העובדה גם שלא ראיתי את הבחור מיום שני ואני קצת מתגעגעת.... הזיקנה הזאת של לוי גרמה לי להתגעגע לגבר הזקן שלי :) (אני לא באמת חושבת שהוא זקן... אבל הוא אומר את זה על עצמו כל הזמן ושולף את "קלף הזיקנה" שלו בכל הזדמנות). אתמול סוף סוף הוא התחיל קצת להיפתח אלי. דברנו בטלפון חצי שעה בערך והוא אמר שהוא בדיכאון בגלל העבודה שלו ושהוא שוקל בכובד ראש לעזוב את הארץ בעוד כמה חודשים. כל כך שמחתי שדיברנו והוא סיפר לי מה עובר עליו שאפילו לא היה אכפת לי שהוא שוקל לעזוב. אני חושבת שכש"רומן הקיץ" הזה שלנו הסתיים וכל אחד יחזור לחיו הקטנים אני פשוט אזכור אותו כל כך בחיוב שכל התלונות האלה שהעליתי פה בפוסטים האחרונים יתגמדו לעומת מה שהרגשתי בתקופה הזאת כשהייתי איתו.
אני לא חושבת שאי פעם דמינתי שאעביר את תקופת המבחנים הנוכחית שלי חצי מהזמן על רטלין וחצי מהזמן על ג'וינטים ובירה זולה. לכאורה לא השילוב המנצח ללמידה... אבל עד עכשיו קיבלתי 90, 86 ו-60 אחד שהיה לי בסטטיסטיקה ובזה אני גרועה, כך שגם אם לא הייתי מעשנת הייתי מוציאה את אותו הציון רק הייתי מרגישה עם זה חרא :) חבל שאין לי עכשיו אחד, זה היה עוזר לי לראות מחוברים יותר בכייף. הייתי רוצה עכשיו לראות איתו מחוברים במיטה, לעשן ג'וינט ולאכול במבה יבשה. ככה בד"כ אנחנו מעבירים את הזמן האחרון שלנו ביחד... רואים טלוויזיה, מזדיינים, מעשנים ומעבירים את המנצ'יס בבמבה יבשה. מאוד רומנטי. כן, אין ספק שאני אזכור את התקופה הזאת לאחת הטובות בחיי :) אני לא יכולה להגיד על אף אחד מהחברים שלי שבתקופת המבחנים שלו הוא הלך לישון עם חיוך על הפנים כל לילה. אבל רק אחרי שהשפעת הרטלין עברה :)
שפחתכם. נ.ב- הבלוג לא דוגל בשימוש בסמים מכל סוג שהוא. להפך, סמים זה רע. תאמינו לי, אני יודעת.. קיבלתי בקורס על סמים ואלכוהול 95!! ;)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית