משועממת כרונית...

היום היה לי יום גדוש ומלא פעילויות ונסיעות, אני אוהבת ימים כאלה למעט העובדה שבצהריים היה לי מבחן תקוע במורשת.
אז אחרי שחזרתי מאריאל עשיתי פעמיי לעיר לחפש מתנות קטנות ופיצפקעס בחנות סקס שחברה שלי המליצה לי עליה. 

השעה הייתה חמש אחר הצהריים, יום שטוף שמש קייצי ולח.
לקח לי בדיוק חצי דקה למצוא את החנות לפי ההסברים שנתנו לי מראש וירדתי בגרם מדרגות סגול ומצועצע למרתף גדול שמשמש חנות סקס סליזית באמצע העיר. אתנחתא נעימה מהדוסים למעלה שרצים להם על המדרכה ולא יודעים איזו זוהמה וחטאים מתרחשים להם מתחת לאפם (תכלס אני דיי בטוחה שהם יודעים ופוקדים את החנות הזאת מידי יום, יותר מהאדם הסביר). הסתובבתי לי בין עשרות הבולבולים בגדלים מפלצתיים בשחור, סגול, ורוד וצבע גוף, עברתי ליד הסטנד של הS&M וחשתי געגועים עזים לעבר של אזיקי עור ושוטים, עבר שנראה עכשיו מאוד רחוק. ואז ראיתי את קיר הרווקות, שבשבילו באתי.
עשרות כוסות/צלחות/קשיות/סכו"ם/מפיות/הינומות/משרוקיות/כל דבר אחר שאפשר להכניס לפה- ולהכל היה מאפיין אחד: זין. שוק מסיבות הרווקות מגלגל אלפי שקלים על מוצרים שמוטבע עליהם זין. ואני סירבתי לתת יד לדבר! מסיבת הרווקות שאני אארגן תהיה נטולת זין אלא אם כן הוא מחובר לגוף חטוב של חשפן שרירי במיוחד. אז כמו שבאתי כך הלכתי, אבל עדיין הייתי בחנות לפחות חצי שעה, סתם בשביל הכייף :)

אחרי שיצאתי אל אוויר העולם מכוך הסקס האפל הזה המשכתי בדרכי לתחנה הבאה: להסתפר. אחרי שנתיים וחצי כמעט שלא הובאו מספריים למחלפותיי החלטתי לעשות את הצעד הנועז. בעודי ממתינה לתורי, יושבת ומתכתבת עם חברי הטוב ביותר, הווטסאפ, היו לפני שתי עלמות חן שעשו תספורת-תסרוקת-איפור ליום הגדול ביותר בחייהן: נשף סיום יב'! אני כמובן מתלוצצת, זהו אינו היום הגדול ביותר בחייהן אך הן התייחסו אליו כאילו היה זה מינימום יום חתונתן. והאמא הסתומה והפקאצה של אחת מהן צילמה אותן באמת כאילו הבת שלה עוד רגע מתחתנת. כולה סיימה 12 שנות לימוד! אני סבלתי נורא בתקופה הזאת, אני חושבת שזה היה השיא שלי מבחינת המשקל ושנאתי ללכת לחפש בגדים. אני חושבת שעד היום יש לי את החולצה שלבשתי, נמצאת איפשהו בארון וכיום היא גדולה עליי אולי בארבע מידות. אבל גם אם הייתי כוסית מטורפת שמחפשת את שמלת החלומות שלה ליום הגדול, אני דיי בספק אם הייתי לוקחת מאפרת מקצועית ועושה תסרוקת עם בייבי ליס-פתיחת בייבי-ליס-עוגה על הראש, היא נראתה כאילו עכשיו יצאה מסרט תורכי של אבי ביטר. באמת, זה היה כ"כ מכוער ומוגזם שזה כבר היה מצחיק.
אחרי שקיצרתי את מחלפותיי (במעט מאוד) וצבעתי את שערי (לחום שוקולד! בן הזוג דרש אדום אבל אני אמרתי וטו) יצאתי שוב אל הפיח של העיר.

נסעתי לי חזרה הביתה באוטובוס הממוזג כשחשתי שזוג עיניים בוהות בי ולא בקטע מיני. זה היה מפחיד מאוד, אני לא רגילה לבהיות מהסוג הזה. סובבתי את ראשי כדי לראות את המחנכת שלי מהתיכון (מיועד לגול: רינה. ד.) בוהה בי ומתלבטת אם אכן זו אני. זו הייתי אני. איזה עולם קטן... רק לפני רגע נזכרתי בימי העליזים (הם היו האמת דיי עגמומיים) מהתיכון והנה יושבת מאחורי המחנכת מהתיכון. מיד חייכתי אליה ואישרתי שזו אני ואז החצופה בוחנת אותי מכף רגל ועד ראש (תדמיינו את הראש עולה מלמטה למעלה- כך זה היה) ואומרת: היית פעם יותר עגלגלה, לא? רציתי להגיד לה שהיא מתכוונת לשמנה, זונה! (כמובן שלא אמרתי לה את זה כך.. אבל זה עמד לי על קצה הלשון). ואז אמרתי לה כן, ואת המשפט שאני כה אוהבת להגיד למי שלא ראה אותי בחמש-עשר שנים האחרונות: ירדתי 20 קילו. ואז היא אמרה וואו... ואני רציתי להגיד לה שתזדיין וכמה שנאתי אותה והיא נשארה תקועה בחיים העלובים שלה, אבל הבן שלה התאבד לפני כמה שנים אז לא היה לי נעים.
היא שאלה אותי מה אני עושה, ואחרי שגוללתי בפניה את כל קורות חיי מאז התיכון, היא התלוננה קצת על הנוער הפוחז של היום וסיפרה שהיא בדרכה לטקס הסיום של הבוגרים. מסכנה, שוב לשמוע את אותן בדיחות לא מצחיקות עליה ועל מורים משעממים.
היא ירדה מהאוטובוס בתחנה שלי אבל לא ירדתי איתה כי לא היה לי כוח להמשיך את השיחה המשעממת איתה, אז ירדתי בתחנה הבאה. כזאת אני, כלבה.


וזה היה יומי. מבחן משעמם במורשת, מלא דילדואים, סטראפ-אונים, כתמי צבע על הפנים שלא יורד ושיחה נוסטלגית אחת.
כעת אלך לי לראות דקסטר כי אני (כמעט) קרימינולוגית וזה מה שאנחנו עושים :)