אתמול זכיתי לראות את הלהקה שגדלתי עליה, Skunk Anansie, להקה שבזכותה הפכתי פשוטו כמשמעו- למי שאני. כן, זה נשמע פלצני.. אבל לא אכפת לי. לפני חודשיים כתבתי את הפוסט הזה, ואתמול זכיתי להגשים את החלום.
אתמול עשיתי פעמיי לבנימינה ברקבת ישראל (השגיאת כתיב בכוונה), הייתי אדישה וחסרת מצב רוח בגלל הרטלין של הבוקר אבל ברגע שפגשתי את אחותי בתחנה חזר לי המצב רוח והייתי שוב שמחה ועליזה. באנו מוקדם מידי וחכינו עד שיפתחו את חלוקת הכרטיסים.. בינתיים ישבנו על ספסל על צלע ההר שמשקיף על כרמים ושדות, היה רומנטי. אחרי המתנה קצרה של כשלוש שעות (הגענו בשש, ההופעה הייתה בתשע) האישה והאגדה- סקין עלתה על הבמה ואני... התחלתי לבכות. אני לא אגולל שוב את מה ואיך הלהקה הזאת בשבילי, אתם מוזמנים לקרוא הכל בפוסט הקודם. אבל אשכרה לראות אותם במציאות הפכו אותי לנערה המתבגרת שהייתי אז, צווחנית ומקפצת וצורחת מכל שיר, כאילו היה מדובר בג'סטין ביבר ולא בלהקה שהסולנית שלה קרחת, קצת דומה לגבר ובסוף שנות הארבעים לחייה... באופן לא מפתיע ראיתי שם הרבה ממכריי, אפילו חלק מהחברים שלי באו להופעה. למעשה אני חושבת שהכרתי חצי מהקהל. ככה אנחנו קהילת סקאנק, קטנים ואיכותיים. (ועילאיים ומתנשאים).
כשהתחיל השיר הראשון בכיתי. בכיתי כאילו אין מחר. לא האמנתי שאני זוכה לראות את הפלא הזה בחיי... אם היו אומרים לי בגיל 13-14 כשהתחלתי לשמוע אותם שיבוא יום ואני אראה אותם בלייב, הייתי מתעלפת כאחרונת הביבריות... גם בשיר השני בכיתי. בשיר השלישי כבר לא... בשיר השלישי התחלתי עם ההאד בנגינג שהזכיר לי הבוקר שאני כבר לא בגיל העשרה ואני מזדקנת והאד בנגינג גורם לי לגוף תפוס. אבל זין! לא אכפת לי.. לזכר הימים שפעם הייתי מגניבה ולובשת שחורים! יאאההה! מאדפקאר! בכיתי כמעט בכל שיר, אני מודה.. זה היה מרגש, חוויה מיסטית כמעט. סקין היא אחת הזמרות עם היכולות הווקליות הכי מדהימות שיש והיא פשוט פרפורמרית מטורפת, גם כשהיא צורחת וגם כשהיא שרה בלדות.. היא פשוט מצמררת. וכוסית! אלוהים.. כמה שהאישה הזאת כוסית בגילה, כולי קנאה. והקהל היה מדהים! מורכב מאנשים בגילי וגם מבוגרים יותר שהעריצו את הלהקה בשיא פריחתם. היה פשוט מושלם, אין לתאר.. הייתי בהרבה הופעות עם אומנים בינלאומיים בחיי (אחותי ואני עשינו רשימה- פול מקרטני, מדונה*2, ריהאנה*2, ביונסה, פו פייטרס, סוויד, גאנז אנד רוזס, בלאק אייד פיז, דייויד גואטה), אבל אף אחת לא ריגשה אותי והייתה משמעותית כמו זו.
הבעיה היחידה הייתה עם רקבת ישראל. הייתה לנו רקבת חזרה למרכז בחצות, כשההופעה הסתיימה באחת עשרה. הגענו לרקבת באחת עשרה וחצי והמתנו חצי שעה ואז החליטו שהם מבטלים את הרקבת של חצות. ואין עם מי לדבר... כי כולם ברקבת הם פושעים ומדובר במאפיונרים שעושים מה בזין שלהם, ואם הם לא רוצים לעבוד והם אומרים שכולם חולים אז זה אומר שמבטלים רקבות. כך חיכינו אנחנו ועוד כמה עשרות אנשים מיואשים לרקבת של אחת. הרקבת של אחת בלילה הגיעה.. אבל זה אילץ אותנו להמתין שעה וחצי (!!!). בסופו של דבר לקח לי לחזור הביתה מבנימינה שלוש שעות. זין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית
