היום היה צריך להיות לי דייט עם מישהו וכמה שעות לפני אני התקשרתי לבטל. לא רציתי להתאפר, להתלבש, להתגנדר ולהראות יפה למישהו שהוא לא החבר שלי לשעבר. זה נראה לי פתאום כל כך מוזר.. בכלל, אני חושבת שזה היה מוקדם מידי. אמרתי שאני לא מרגישה טוב וביקשתי להיפגש במהלך השבוע אבל אני חושבת שאגיד לו את האמת, שזה מוקדם מידי.
היום חברה שלי התקשרה להוציא אותי מהבית. היא כבר ידעה על הדייט המבוטל ורצתה לצאת ואני אמרתי שאין לי כוח לעשות היום כלום. בכלל, כל החודש האחרון אני מרגישה נטל על חברים שלי וכל אחד בתורו מוציא אותי מהבית. טוב, אני יודעת שלא בדיוק נטל... הייתי פסיבית לחלוטין והכל בא מהם. אבל כמות היציאות שהייתה לי בחודש האחרון משתווה כמעט לזאת של החצי שנה האחרונה או אפילו יותר. כל מה שרציתי זה קצת שקט ולהיות ביני לבין עצמי וכל פעם מישהי אחרת התקשרה להוציא אותי לשתות משהו. אני לא רציתי לשתות כלום, לא להשתכר, לא לאכול, לא לצאת לרקוד, לא להכיר אף אחד, אני רק רוצה להישאר בבית ולראות טלוויזיה. מה כל כך רע בזה? אני בכלל לא מבינה אנשים כאלה שלא יכולים להישאר בבית או סתם להיות עם עצמם. קחו אותה לדוגמא, את החברה הזאת שלי. היא יכולה לצאת כל יום במהלך השבוע והיא לא תוכל להישאר בבית יום אחד עם עצמה. תמיד אני אקבל ממנה סמס במהלך השבוע של מה אני עושה. את כל כך סובלת להיות קצת זמן עם עצמך שאת תמיד חייבת חברה? שלא תבינו אותי לא נכון, אני מאוד אוהבת אותה.. אני פשוט לא מבינה את הצורך הזה של לצאת ולהגיד לעצמי, הנה עשיתי משהו ולא נשארתי סתם בבית. מה רע בלהשאר סתם בבית ? אני לא רואה בזה שום דבר עלוב, אין בי צורך למלא את הזמן שלי כל הזמן במפגשים חברתיים, לפעמיים סתמיים ומשעממים רק כדי להגיד שעשיתי משהו ולא נשארתי בבית. ואני אפילו לא מדברת רק על ימי שישי, אלא על כל יום בשבוע. אני אוהבת את הזמן שלי עם עצמי ואני לא צריכה למלא אותו במפגשים סוציאליים כאלה ואחרים. הנה, אמרתי את זה. וכשיש בן זוג זה עוד יותר נוח. רוב הזמן אני וחבר שלי לשעבר בכלל לא יצאנו אלא נשארנו בבית, הזמנו פיצה, ראינו סרט והלכנו לישון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית
