ברכות לעצמי- עכשיו באופן רשמי אני בוגרת אוניברסיטה, הידד!
קיבלתי אתמול את התואר שלי בטקס צנוע וארוך למדיי עם הרבה נאומים מיותרים ותצלומים אין סופיים עם חבריי לספסל הלימודים. אני חושבת שהטקס היה יכול להיות הרבה יותר מרגש בשבילי אם לא הייתי לוקחת את הריטלין היומי שלי, אז הייתי דיי אדישה במהלך כל האירוע. לבשתי את הגלימה והכובע, עשיתי פרצופים לאבא שלי שרדף אחריי עם המצלמה ונהמתי לעבר אמא שלי שעצבנה אותי כל הזמן... בעצם זה היה ככה גם אם לא הייתי לוקחת ריטלין. אז אחרי שלוש שעות בשמש הקופחת קיבלתי באופן רשמי את התעודה שלי וכעת היא תשלח למסגור ותהיה מוכנה לתלייה בשירותים.
אחרי הטקס הלכתי עם חברה לפאב לחגוג קצת, רק שהיא הגיעה אחרי שעה בערך ובינתיים ישבנו אני והברמן/בעלים של המקום על בירה, ואירחתי לו חברה בזמן שהוא חתם על המשכורות החודשיות של העובדים. המקום עדיין לא היה פתוח כשהגעתי וכל הכיסאות היו מורמים אבל הוא נתן לי להיכנס וניהלנו שיחה ארוכה על החיים... בשבע וחצי, כבר הייתי שיכורה מחצי כוס בירה, אחרי שלא אכלתי כלום במשך כל היום (הודות לריטלין המופלא) והתחלתי לפלרטט איתו. למזלי חברה שלי הגיע בדיוק בזמן לפני שהתחלתי להציע לו הצעות מגונות..אבל עדיין החלפנו בנינו מספרים :)
ישבנו שם שלוש שעות ושתינו לשכרה, העלינו חוויות מ-15 שנות הלימוד שלנו יחד (יסודי-חטיבה-תיכון-אוניברסיטה), בזמן שהיא ממשיכה לתואר השני שלה ואני מקללת את הרגע בו המשכתי עם הלימודי תעודה שלי.
זהו. רק 16 שנות לימוד והיד עוד נטויה...
:)
* * * * * *
ומשהו קצת לא קשור לתוכן הפוסט,
אתמול חברה שלי מהמשרד שאלה אותי מה החלום שלי או מה השאיפה שלי.. ולא ידעתי מה לענות לה. שאלתי אותה אם מבחינה מקצועית והיא אמרה שלא, אלא מבחינה אישית ואמרתי לה שאני לא יודעת. עכשיו אני יודעת. לא לתת למצבי רוח שלי להיות תלויים בחיי הזוגיים ולהרגיש טוב עם עצמי גם כשאני לבד.
שניהם אבל אף פעם לא באמת קורים.
:/
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית