משועממת כרונית...

אז אני והבחור כבר חודש וחצי ביחד ואני חושבת שטוב לי. אני עדיין לא יודעת בוודאות. זאת אומרת, כייף לי איתו, הוא מצחיק אותי, הסקס איתו מעולה, יש לנו שיחות ארוכות אל תוך הלילה, הוא גורם לי להרגיש נהדר, אבל אני לא יודעת אם אני באמת מישהי בשבילו להעביר איתה את הזמן בתקופת מבחנים כריבאונד או שאני פוטנציאל למשהו. הכל מאוד מעורפל ועננת האקסית שוב מאיימת עליי ואני תוהה למה הן תמיד כל כך מעסיקות אותי. 

מצד אחד, ההורים שלי עכשיו היו בחו"ל כמעט שבועיים והוא היה אצלי כמעט כל יום והיה לנו כייף ביחד מצד שני, אנחנו לא יוצאים מהבית לאיזשהו מקום, תמיד נשארים בבית לראות סרט או להזמין אוכל ואני חושבת שהוא לא באמת רוצה לצאת איתי מעבר. הוא כל כך מבלבל אותי ואני לא הייתי כל כך מבולבלת אילולא האקס הביא אותי למצב כזה של חוסר בטחון עם גברים, כאילו היה זה הגבר הראשון שאני יוצאת איתו. 

ואפרופו האקס. שוב דברנו, הוא אמר שהוא מתגעגע ורוצה להיפגש לבירה. רוצה שנהיה ידידים ונחזור לדבר. טובסדר... מעט מידי, מאוחר מידי.
שנה וחצי של טיפול הוא חרב בכמה מילים בודדות והחזיר אותי לנקודת ההתחלה.

ועכשיו כל זה קורה עם הבחור הנכוחי, אני פשוט אובדת עצות. אני לא זוכרת מתי רציתי כל כך מישהו ולא ידעתי מה לעשות. אם הוא רוצה או לא רוצה. אם הוא איתי כי אני סקס זמין ונוח או שכייף לו והוא באמת רוצה להיות איתי. ואני לא יכולה לשאול אותו כי הוא כבר אמר לי שהוא אחרי קשר ארוך והוא לא יכול להתחייב כרגע... אז מה אני בעצם עושה איתו? אני בת 28 והדבר האחרון שאני רוצה בחיים כרגע זה יזיז. 

אמרתי לעצמי שאני אסיים את זה אחרי תקופת המבחנים שלי, אבל אני פשוט לא רואה את עצמי מוותרת על זה כרגע.

אולי אני פשוט אעשה לעצמי טבלה של יתרונות וחסרונות. למרות שזה עלוב...