לאחרונה הותקפתי בשל דעותיי. אומנם אחוז קטן מחבריי דוגל בדעות ימניות, אבל הוויכוחים בעבודה חוזרים על עצמם ובייחוד ישנה אצבע מאשימה כלפיי, "השמאלנית בעבודה". שזה דיי משעשע אותי כי כל מי שאני מכירה, דבר ראשון שנאמר לו שאיתי לו מדברים על שני נושאים: 1. פוליטיקה. 2. דת. אלו הם שני נושאים שמבחינתי הם קו אדום ולעולם לא אדבר עליהם. אבל כך יצא שמישהי בעבודה, שלא דיברתי איתה בנושא, התחילה להתקיף אותי על לא עוול בכפי. אומנם אמרתי לה שלא אגרר לוויכוח אבל העצבים שלי פשוט רופפים בתקופה האחרונה.
אז הנה, זה מה שאני חושבת ותתמודדו עם זה:
אני שונאת ערבים. אבל לא בצורה שימנים פשיסטים שונאים ערבים. זה ממש לא בקטע לאומני, בטח שלא בקטע עדתי. זה לחלוטין בקטע דתי. אני שונאת ערבים בדיוק באותה המידה שאני שונאת חרדים מרוקאים, חרדים ליטאים, ברסלבים, נוער הגבעות (לצורך העניין- מתנחלים), נוצרים קתולים וכו'. אני שונאת, אוקיי.. שונאת זו מילה חזקה מידי. אני רואה אותם כנחותים ממני מבחינה אבולוציונית, אנשים שמאמינים בדת כלשהי ללא הבדל בין נצרות-יהדות-אסלאם. לכן מהבחינה הזאת, מבחינתי שאנחנו נשמיד אותם או שהם ישמידו אותנו- לפי הברירה הטבעית. מבחינה אבולוציונית הם לא התפתחו כמו שאני או אנשים אחרים שלא מאמינים בדת/אל התפתחו. לצורך ההשוואה המפגרת, הם לא יצאו "מהמטריקס" והבינו שעד היום אנשים דתיים שחיים באורך חיים דתי הם שבויים של עצמם או של קומץ אוכלוסייה קטן שבעבר ניסה לשעבד אותם ולצערי מצליח עד היום, באמונות תפלות, הפחדות או הבטחות למיניהם וכו'. מעבר לזה, אני מחכה ליום בו אמונה דתית תכנס ל"ספר התורה" שלי- הDSM של המחלות הנפשיות, ואוכלוסיית העולם תבין סוף סוף שאמונה דתית וכל טקסיה הם לא שונים יותר מכל חולה OCD. לדוגמא- לשטוף ידיים או לחזור על צעדים באובססיביות, במחשבה שאם אני לא אעשה את זה יקרה לי או לא יקרה לי משהו רע- שווה ערך מבחינתי להנחת תפילין כל בוקר או לנישוק מזוזה- בשני המקרים האדם שעושה את המעשים הללו חושב שאם הוא לא יעשה אותם יקרה או לא יקרה לו משהו. וחכו, יבוא יום והערך- אמונה דתית יהיה ערך יוצא של OCD.
אני אסווג את דבריי ואציין שכל עוד אמונה דתית לא נכפת עליי מהמאמין בה, היא אומנם לא לגיטימית אבל היא שוות ערך לדרך בה אני חיה. כפי שאני לא אכפה את דעותיי יוצאות הדופן על המאמין בעל הOCD, כך הם לא יכפו עליי את דעותיהם.
לכן אני מצביעה לשמאל. לא כי אני "אוהבת ערבים" או כי אני כזאת סוציאליסטית, אלא כי אני מאמינה שלכל אדם מגיע חופש בחירה, והם לצערי הפלג היחיד כרגע שעוד איכשהו משמר את זה. מבחינת נטייה מינית, הזכות לחיות איך שרוצים וכו'.
אז לא, אני לא שמאלנית שאוהבת ערבים (משום מה השמאל במדינה נתפס רק מבחינה מדינית-ביטחונית). אני שונאת את כולם באופן שווה ורואה אותם כנחותים ממני. הדוס מבני ברק שווה ערך מבחינתי לחמאסניק מעזה. שניהם כופים עליי אורך חיים שהוא לחלוטין לא מקובל עליי. אז בעוד החמאסניק מעזה יורה טילים, הדוס מבני ברק כופה עליי נישואים, גירושין, סגירת עסקים וחוסר בתחבורה ציבורית בשבת- מבחינתי זה אותו דבר.
אז תעזבו אותי בשקט ותנו לי להצביע למי שאני רוצה.
והריי לכם דוגמא-
הריי לכם דוגמא נוספת-
צד א- מייצג את הקול השפוי, האתאיסטי לצורך העניין. צד ב- מיצג את האמונה הדתית. אני לא אומרת חלילה שצד א הוא חסר כל אמונה דתית, בטוח יש בניהם כמה מאמינים באלוהים. אבל הם לא רוצים לכפות את האמונה שלהם, ככל שתהיה על צד ב. לעומת צד ב' שרק רוצה לכפות עצמו ואת דעותיו על צד א. כל כפייה שהיא נובעת מאמונה דתית, כמובן שגם האמונה הדפוקה מין היסוד של "ארץ ישראל השלמה". מבחינה סטטיסטית אגב אני דיי בטוחה שאם יבדקו מדד של אמונת דתית, הרב הגורף של צד ב- בעל אמונה חזקה באלוהים ומעוניין לכפות על הרב את אמונתו בעוד צד א- רובם אינם מאמינים באלוהים. סטטיסטיקה פשוטה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית