משועממת כרונית...

אבל התחלתי לכתוב ולכן אני אשאר פה אתכם כי אין לי כוח ללכת לממ"ד. מקסימום, אלה יהיו מילות הפרידה שלי

אז חזרנו.
האמת שחזרנו כבר לפני כמה ימים וממש טוב לי איתו. אנחנו בשלב המגעיל והדביק, עושים לייק אחד לשני בפייסבוק על כל שיט שהשני מעלה. אני חושבת שגם אם אכתוב פוסט שרצחתי מישהו בדקירות סכין, השתנתי על הגופה שלו ואז חתכתי אותו לעשרות חתיכות קטנות- הוא יעשה לי לייק ויכתוב משהו חמוד עם סמיילי. וההפך. בקיצור, אנחנו מגעילים :)
במהלך השבוע שנפרדנו דברנו המון. אפילו יותר מהרגיל. בעיקר כמה הפרידה הזאת היא מלאכותית וכל אחד רוצה להיות עם השני. אני לא אלאה אתכם בשעות על שעות של שיחה, רק שהמסקנות הן שלכל אחד מאיתנו יש מטענים מהקשר האחרון שלו ומפחד לעשות את אותן טעויות או שיקרו לנו אותם הדברים מהקשר הקודם. אז אחרי שכל הקלפים נגלו והכל הוסבר והובן, חידשנו את הקשר ועשינו מלא makeup sex. בכלל.. לפעמים צריך להיפרד או לריב מידי פעם רק כדי לעשות makeup sex טוב. הוא כ"כ הרבה יותר איכותי מהרגיל...


ולמשהו שונה לגמרי.
מידי פעם הזקנה מטיחה בי במלא העצמה בפנים. כמו אתמול למשל.
הוזמנתי אתמול למסיבת הפתעה של חברה. חברה שפעם הייתה חיית מסיבות ובנים. משום מה חשבתי שזאת תהיה מסיבה "מסיבתית".. אבל אני שכחת לפעמים שאני וחבריי מתקרבים ל-30 והמסיבה היחידה עם מוזיקה שאפשר לרקוד בה, זה בחתונה. אז הגעתי, וחבר שלה ארגן את הכל מאוד יפה, עם פיצות וסושי, בורקסים יין אדום, בירה ושלמה ארצי ומאיר אריאל ברקע. אין ספק שהשניים האלה הכניסו קצת חיים למסיבה :)
לכל תקופה בחיים יש את נושאי השיחה שלה, ועכשיו אני בשלב הזה בחיים שנושא השיחה העיקרי בה הוא עבודה, חתונה וילדים. אף פעם לא התחברתי לנושאי השיחה הצבאיים מתקופת הצבא, או לאלו של הלימודים.. ובטח שבטח לא על עבודה וילדים. אז אני יושבת שם ושומעת סיפורים על העבודה ומהנהנת תוך כדי הקשבה לשיר של שלמה. שומעת ממישהי שהייתה איתי בשכבה שהיא כבר אמא לשניים והיא השאירה אותם בבית ומחייכת אליה חיוך מאולץ. ואז חזרתי הביתה לחבר שלי. ספרתי לו שהיה לי ערב מהנה אך מוזר, הוא הקשיב לי והנהן. ראינו טלוויזיה, עשינו קצת סקס והלכנו לישון.

הווו הזקנה. 

אני דיי בטוחה שעוד שנה וחצי כך יראה היום הולדת שלי- 

אז נפרדנו. שלושה חודשים מושלמים באו אל קיצם. אני סיימתי את זה מסיבותיי שלי אבל זה פחות או יותר היה הדדי.
ואין לי כוח לדבר על זה.

עצוב לי כי אני מרגישה שפספסתי משהו טוב אבל התזמון כנראה זה הכל בחיים וזה לא היה התזמון הנכון. אני תמיד אוהב אותו ואחשוב עליו רק דברים טובים. שלא כמו קודמיו.