החגים נגמרו ואני יושבת חולה בבית שותה תה עם נענע ושני פתיבר, כמה נחמד. קצת חום, לא משהו רציני אבל בעיקר שיעול טורדני שמונע ממני לעשות את הדבר היחיד שאני צריכה לעשות בעבודה שלי, לענות לטלפונים. כמה נוח. אז מצאתי את עצמי רואה שמונה פרקים ברצף של דקסטר (אני בתחילת העונה החמישית. בלי ספוילרים) והחלטתי לעשות הפסקה כי אם אראה עוד גופה אחת אני אהרוג מישהו.... בין לבין נכנסתי לאול ג'ובס והתחלתי לחפש עבודה חדשה. לפי הכישורים שלי, קורות חיים, השכלה וניסיון תעסוקתי.. אני מתקבלת לכל עבודה שאני יכולה לחשוב עליה במסגרת שרות לקוחות, משאבי אנוש וניהול אדמיניסטרטיבי. ואני לא רוצה לעבוד בשום דבר מזה. הסתכלתי על עשרות משרות שאני יכולה להתקבל אליהן בשנייה ואני לא רוצה אף אחת מהן. אם עד עכשיו המכשול היחידי שהיה לי זה בדרישות: תואר ראשון, נראה לי שעברתי את המחסום הזה. (קיבלתי היום ציון ראשון בסמינריון- 93! יאהה בייבי!).
אחותי אמרה לי שהיא יכולה לסדר לי ראיון דרך אחות של חברה שלה שעובדת בשב"כ, אבל החולרות דורשים חתימה על מסמך שמחייב לא להתחתן או להיכנס להריון בחמש השנים הקרובות. דיברתי על זה עם חבר שלי ושנינו הבהרנו אחד לשני שזה לא בא בחשבון.
אולי אני פשוט אלך לראיון עבודה בלאומי-כארד בשרות לקוחות/מכירות... אולי נועדתי לשרת לקוחות כל חיי ולהתעצבן עליהם.
בינתיים אני חולה בבית, שוכבת על הספה בבית הוריי, מעולם לא יצאתי מחדר נעוריי כך שזה דיי עצוב. לפחות אני עדיין לא בת שלושים, לא מובטלת מעבודה או מאהבה... שזה גם משהו :)
אני סופרת את הדקות עד שהחגים האלה יגמרו, אני לא יכולה לראות עוד קרוב משפחה אחד. כל החגים האלה הייתי עם המשפחה, עם המשפחה של חבר שלי (ארבעה ימים באילת!) ומחר עם המשפחה של גיסתי. אם אני אראה עוד קרוב משפחה אחד אני לא אשלוט במעשי :S אחרי שהחגים האלה יגמרו אני לא רוצה לראות אותם עוד להרבה מאוד זמן (לפחות עד פסח). יסלחו לי כולם, דם זה לא מים וכל הבולשיט הזה... אבל יש גבול כמה אפשר לראות אחד את השני.
מה גם שעליתי בתקופה הזאת שני קילו וזה מבאס אותי רצח.
כל מה שאני רוצה לעשות זה לחזור לשגרה. ללימודים שלי, למצוא עבודה יותר נורמלית (למישהו יש עבודה בשבילי?)...
חזרתי היום מאילת מחופשה מדהימה עם בן זוגי. כל החששות על מריבות ואם לא נסתדר ארבעה ימים ברצף התבדו, כי היה פשוט מושלם :) היה לנו לו"ז מסודר של שינה-אוכל-סקס-שינה-סקס-אוכל-שינה-סקס-אוכל-שינה ועמדנו בו בכל ארבעת הימים! בין לבין הלכנו לבריכה, לים, לטיילת ולקניון אבל העיקר באמת היה המשולש הקדוש של אוכל-סקס-שינה: החופשה המושלמת! רוב הזמן כמעט ולא יצאנו מהחדר ורק השתעשענו לנו... אין ספק שעשינו לחדרניות חיים קלים מאוד.
בפעמים המעטות שיצא לנו לצאת מגבולות החדר והמלון ונסענו למרכז העיר, קיבלתי חוויה אנתרופולוגית קשה שלא פעם עמדתי מולה נפעמת למראה עייני. אני חיה בארץ, אני יודעת מה זה ערסים... אבל הכמות וההתנהגות של הערסים שיצא לי לראות באילת חצתה את כל הגבולות. ילדים ערסים קטנים משחקים כדורגל (!!) בלובי של המלון ורצים מצד לצד כשההורים שלהם יושבים על הספות בלובי ומעודדים אותם, בזמן שעובדי המלון אובדי עצות מולם. ערסים בים מאכילים את הדגים (!) בצ'יפס (!!) וצועקים ל"אשר" לבוא לראות איך הדג בורח בזמן שהם זורקים לעברו את הצ'יפס. ערסים בפאב שרים קריוקי שיר של אייל גולן או דודו אהרון (מי בכלל מבדיל ביניהם) ולא מפסיקים לצעוק, ערסים בטיילת, ערסים בקניון... מתנהגים כמו חיות. חבר שלי לא הפסיק לצחוק על התגובות שלי כשראיתי אותם, כאילו ראיתי חיה בפעם הראשונה.. והוא אמר שהוא רגיל אליהם מהצבא. אז סליחה! הצבא שלי היה בקריה, במשרד הביטחון עם קצינים ואזרחים עובדי צה"ל ובאמת לא נתקלתי שם בערסים... אבל אני חיה בארץ ויודעת מה זה התנהגות של ערסים, אבל דבר כזה לא ראיתי מעולם. אני לא חושבת שאצליח למחוק את המחזות המבעיתים שיצא לי לראות באילת לעוד הרבה זמן...
חוץ מזה היה מושלם! :)
לא ממש צילמתי תמונות, אבל הנוף המדהים הזה היה מהמרפסת שלנו במלון:
אני מניחה שכולם מכירים את הקטע הזה, אבל הוא מתאר בצורה מושלמת את החוויה הקשה שעברתי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית
