אני חובבת חתולים, אם ידעתם או לא. אני חולה על היצורים הקטנים והשטניים האלה שעושים מה בזין שלהם. רגע אחד הם החברים הכי טובים שלך בעולם וברגע השני הם ישרטו לך את החיים ותדמם למוות. כך הייתה מערכת היחסים שלי ושל הבנות הקטנות שלי, תהיה נשמתן עדן- מון ובל. אבל חלפו השנים והוריי לא רצו עוד חתולים מלבד אלה המשוטטים הקבועים בחצר. כמובן שלא עזרו התחנונים והבקשות, וקיבלנו "לא" חד משמעי למרות שמון ובל היו איתנו למעלה מעשר שנים נהדרות.
אז היום חזרתי לי עליזה וצוהלת הביתה מהעבודה. לא, לא באמת... יצאתי מוקדם כדי ללמוד למבחן שיש לי ביום חמישי ואין לי ממש זמן ללמוד אליו למעט שעות בודדות אחרי העבודה. אז חזרתי לי הביתה ושמעתי יללות צורמות. התחלתי ללמוד אבל היללות הסיחו את דעתי שאפילו הרטלין לא עזר להתגבר עליהן. לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים ללמוד, יצאתי לי לחצר וחיפשתי את מקור היללות. היה זה גורון קטן, שחור ויפיפה, רטוב עד לשד עצמותיו לנוכח העובדה שאבי פתח עליו בטעות את הממטרות. שלפתי אותו מהשיח בו הוא יסתתר והצמדתי אותו אליי לחזה שירגיש קצת דפיקות לב. אחרי שעה שהוא לא הפסיק ליילל והוריי הלכו לעשות את הליכתם היומית, הכנסתי אותו הביתה ויבשתי אותו עם הבגד שלבשתי, הכל כדי שיהיה כמה שיותר קרוב אליי. אחרי שהוא התייבש, שמתי אותו על סמרטוט נקי והוא השתין עליו. חמוד :) אחרי ההשתנה חזרתי ללמוד כשהוא עליי ואחרי שעה בערך הוא הפסיק ליילל ונרדם. לצערי לא היה לי אוכל בשבילו או יכולת לספק לו מזון בהמשך או אמצעי כלשהו ללילה, לאור העובדה שההורים שלי ציינו בפניי שאין מצב שהוא נשאר בבית.. התחלתי לפרסם אותו והתקשרתי לגרגורים. בצד השני ענה לי בנאדם מגעיל ואנטיפט ששפט אותי על גילי ולמה אני עדיין גרה בבית. כן, כן.. מה שאתם שומעים! כשאמרתי לו את גילי ושאני עדיין גרה עם ההורים (הוא שאל) הוא לא הבין למה בחורה בגילי לא יכולה להתעמת איתם שאני אוכל להשאיר את הגור בבית ללילה אחד. הוא דיבר אליי כל כך לא יפה וכל כך העליב אותי שכשסגרתי את הטלפון אני הייתי על סף דמעות ולא האמנתי שאדם זר הרגע אמר לי את הדברים שאמר. אז גרגורים- אתם עושים עבודת קודש אבל אתם מעסיקים חרא של אנשים. תתביישו לכם- אם מישהו מכם יקרא את זה איי פעם.
בכל אופן, ההורים שלי חזרו והודיעו לי חד משמעית שאני צריכה לבחור- או שאני ישנה בבית הלילה, או הגור.
אז הלכתי לשכנות הכה מדהימות שלי, שרק חיכיתי להן שיחזרו כי ידעתי שהן ייקחו אותו, לא משנה כמה בע"ח יש להן. השכנות שלי והבנות שלהן (כן, הן נשואות.) שמחו כ"כ שהבאתי להן את הגור (לפחות אחת מהן..השנייה עשתה פרצוף של- לא עוד בע"ח בבית.....) והבנות קפצו מאושר. עוד באותה שעה הן עשו פעמיהן והלכו לקנות לו פורמולה ותחליפי חלב שונים כדי שיגדל ויהיה חתול שחור וחתיך.
זהו. מצאתי לקטן בית... זה רק עלה לי בדם, יזע ודמעות. ופיפי...
דם- כי הוא לא הפסיק לשרוט אותי עד שהוא נרדם, יזע- כי נרדמה לי היד כשהוא ישן עליי והיא התחילה להזיע מהפרווה שלו, דמעות- כי הבחור מגרגורים העליב אותי ופיפי... טוב. כי הוא השתין גם עליי.
לגור הקטן שלום! ^_^
התמונה לא משהו.. כי צילמתי אותו אחרי שהוא נרדם עליי והוא ממש ממש שחור ואני לבשתי מכנס שחור. אבל תאמינו לי- יש שם גור קטן שישן לו :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפשושית