עשרה ימים לגיוס, הימים שבהם אתה מנסה לנצל כל שניה שנשארה.
אז כל יום יוצאים, וכל יום נפגשים עם חברים. טסים מפה לשם מפה לשם כאילו החיים עוד שניה נגמרים.
עשרה ימים לגיוס, תחילת נובמבר, קר בחוץ ואנחנו מחליטות לצאת לאחד הברים האהובים.
נוסעים,חונים, יוצאים מהרכב לכיוון הבר וקולטים ידיד ישן יושב בחוץ.
מתיישבים איתו, ועם עוד אחד שישב שם. מזמינים, מדברים, מנצלים את הזמן כמו שצריך.
באותו ערב השתתפנו בתחרות של קארלסברג לנסות לזכות בטיסה וקיבלנו כל מיני מזכרות. טיסה לא..
הוא מוסיף אותי בפייסבוק, מבקש שאני אשלח לו את התמונות מאתמול.
"תודה על התמונות"
"יצאו קצת חשוכות אבל בבקשה. תודה על הסווצ'ר!" (הזכרתי שהיה לי קר?)
"בכיף יש לי מלא ברכב. יודעת בתאכלס חשבתי על זה(ולא אני לא מסטול עד כדי כך) והייתי רוצה להיפגש איתך מתישהו..מה את אומרת?"
מפה לשם,קבענו לצאת.
טיילנו ואיכשהו נרדמתי אצלו. לא עשינו כלום,אבל ישנו ביחד.
שבוע לפני הגיוס. נפגשים כל יום,מדברים..
יום לפני הגיוס.
"אני יודע שזה קצת מוקדם,אבל את מתגייסת ונראה לי קצת חשוב שנחליט."
"תחכה לי כל שבועיים שאני אחזור?"
"כן"
"אז אני חושבת שהחלטנו"
אז איך שתקתק הפז"ם ככה גם הקשר שלנו.
וככה כל הקורס שרדנו, ואת השעט"ש העברתי בשיחות איתך.
ולטקס סיום הגעת, וכל פעם לתחנה בבוקר הקפצת.
וביום האהבה קיבלתי פרחים לבסיס..
"לילה טוב מתגעגע.. "
שום דבר לא מושלם אבל.
לא היית מוותר על הצעצועים שלך בשבילי, אז לא ויתרתי בשבילך על דברים שלי.
אבל ניסינו להתמודד..
"טוב טוב יאללה אני כבר מת לראות אותך"
רק הייתי חוזרת לבסיס וכבר התחילו הגעגועים.
"כשההוא אוהב את ההיא הוא תמיד אומר לה, חוזר ואומר לה כמה היא אלוהית כשענן אוהב עננה.
תמיד הוא ואמר לה,חוזר ואומר לה את כל כך עדינה.
ורק אני מרוב אהבה שותק,מרוב אהבה שותק".
"כל לילה אני מחכה שתרדי מחמ"ל ותתקשרי כי בלי לשמוע את הקול שלך לפני השינה אני לא צליח להרדם"
ואכשהו מזה התהפכת, ומרגע שרגלי דרכה בבסיס כאילו נשכחתי.
"אין לי כבר כח כל פעם לדבר על מה שמפריע לי מחדש,תנסי להבין לבד"
"תביני את באמת חשובה לי, כי אם לא היתי מסיים את הקשר הזה אבל זה פשוט ממש קשה לי"
משבר אמצע. מדברים. כועסים. משחררים.
לאט לאט הדברים משתפרים.
פתאום יש תמונה שלך ושל ידידה,לבד כשהיא על המיטה שלך.
נתקפתי קצת קנאה. בדיוק כמו שהתלוננת שאף פעם לא הרגשת ממני.
ההודעות פוחתות, השיחות רק מהצד שלי.
"לגבי השיחות אני רוצה שתביני שכל רגע שאת לא פה אני פשוט מרגיש מת ואני מנסה לעשות הכל כדי להוציא אותך קצת מהראש.
אני יודע שזה נשמע לא טוב אבל זה ככה כל פעם שאנחנו מדברים פשוט הלב שלי נשבר שאת שם ואני פה..
אני לא מראה את זה לא לך ולא לאף אחד כי אף אחד לא צריך לראות אותי כל כך פגיע אז שוב אני מצטער כל הכל, מתגעגע ואוהב אותך הכי שבעולם."
עברת דירה,תאונה,ניתוח. תמיד הייתי שם לצדך,תמכתי עזרתי איך שיכולתי.
הפכתי כמו נהג פרטי לכמה שבועות.
גם כשאני מגיעה עייפה הבסיס. גם כשאני מתה לנוח בבית רק טיפה.
ביקשתי יום חופש לבקר אותך ישר אחרי הניתוח..
"תקשיבי וחשבתי על זה הבנתי כמה דברים סתם יצא לי להסתכל על הרבה זוגות מסביב ועלינו ונסיתי להבין מה עדין חסר אצלנו.."
הודעה ארוכה מאוד על דברים לשפר שהסכמתי איתם.
"תביני מה שעכשיו את אמרת זה באמת לא שווה כמו שאת חושבת כי מבחינתי הוצאתי את זה ממך בכח . כל פעם זה אותו דבר"
"כל פעם מחדש אני כמו מפגר מחכה לאסמס מסכן ממך שתזכרי שאני קיים ושצריך צומת לב. ובמקום שאני אקבל ממך את התמיכה ואת תתני לי את הכח להמשיך ביום יום את שואבת ממני אותו..במקום להיות עמוד תמיכה שלי את מעמיסה עלי"
מה אפשר להגיד לבן אדם באזרחות, שיש לו את כל הזמן בעולם והצרות שלו זה כמה מבחנים ולא מעריך מה שהצד השני עושה בשבילו?
"את לא באמת יכולה לתמוך בי מהבסיס כמו שאני צריך..ממש קשה לי פה בבית ואני כבר לא יודע מה לעשות עם הבעיות שלי ולא איתך.."
השבוע האחרון.שבוע של בכי. מעט מאוד שיחות איתך. בעיקר עצבים.
רדפתי רדפתי אבל גם לי יש גבול אני לא צריכה לנסות להציל את המערכת יחסים הזאת לבדי.
"אני אוהבת אותך"
כמה שעות מאוחר יותר אתה עונה לי "בוקר?"
"מתי את חוזרת מחר? תעדכני אותי כי רציתי לדבר איתך"
יותר שקוף מזה יש לך?
אחלה התחלה לימים שלי בבית.
בכיתי, בכית גם אתה.
אני קצת פחות, כל השבוע כבר היה לי לבכות.
"אתה יכול תמיד להתקשר אלי אם אתה צריך משהו..."
חיבוק אחרון. אחרי תשעה חודשים.
"את לא מדברת איתי כבר?"
"מה הקשר,מדברת.."
"תקשיבי לא נראה לי נוכל לדבר בתקופה הקרובה כי כל פעם שאני מדבר איתך או רואה אותך פשוט הלב שלי נקרע על מה שעשיתי"
לפחות הפעם היתה לי סגירת מעגל.
והעיניים כרגע נעולות על מטרה.
ומזל שיש לי חברים מדהימים מסביב.
וקצת אלכוהול.
שיהיה לנו שבוע מקסים ביותר.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
