Forever we flee
. |
| 2/2009
i'm not there, i'm not here
אני לא מרוכזת בדבר.
כולם מתלוננים שהתרחקתי מהם, ושאני בקושי מדברת. שואלים אותי אם קרה לי משהו, כי הפנים שלי לא מחוייכות כתמיד. ואני משיבה 'הכל בסדר', כשהכל בעצם מידרדר לתהום לא ידועה. ולא, לא קרה לי כלום. ואולי קרה משהו, אבל לא ייחסתי לו כל כך חשיבות, כשהמוח והגוף שלי דווקא כן.
ואני באמת לא מצליחה להתרכז בשום דבר. לא בלימודים, לא בחברה שסובבת אותי, לא במחשב. ואני רק עייפה ורעבה, עייפה ורעבה. ואני מדלגת ומבריזה מימים בבית הספר לטובת שינה, שרק גורמת לעייפות שלי להתמשך, ולרעב שלי לגבור. ואני אוכלת, ואף פעם לא שבעה. ואני ממשיכה לאכול, וממשיכה. ואני מתחילה להשמין, והמכנסיים שהיו רחבות עד לפני חודשיים פתאום מתאימות בול, ואפילו לוחצות לי מעט על המותניים.
ויש לי רק סיוטים, וחלומות הזויים, ושיתוקי שינה, וזיעה קרה, ופחד. המון פחד.
ואני מפסידה את החברים שלי, ואני מפסידה את החיים כשאני נעשית כל כך אדישה. ואני כל כך מצטערת על כל בכי של חברה שהפסדתי כי ישנתי, ועל כל צחוק של חברה אחרת כשהברזתי.
ואני מאבדת את זה, את כל מה שהיה אני. אני מאבדת את עצמי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
