הקונפורמיסט

השבוע הג'יפ שלי חזר אלי. במין מהלך מוזר ופתלתל שאפילו אם הייתי רוצה לא הייתי יכול לחשוב עליו מראש.

גרושתי, אחרי שנואשה מהניסיונות למכור אותו בעצמה, החליטה שהיא הולכת לחברה שעוסקת במסחר במכוניות יד שנייה (ושלא במקרה היא לקוחה ותיקה שלי), ומחליפה את הג'יפ במכונית רגילה. סוף סוף היא הבינה שהוצאות האחזקה של הג'יפ גדולות עליה. בקיצור אחרי דין ודברים שלה עם מנהל החברה, הוא מתקשר אלי ואומר לי איזה עסקה הוא מציע לה. משום מה זה לא נראה לי כי הוא התכוון לתת לה מכונית ששווה בערך חצי ממחיר הג'יפ. סוחרי רכב כנראה לא משתנים אף פעם אפילו אם יש להם חברה שמגלגלת 500 מליון ש"ח. היא כמובן הסכימה להצעה שלו כי לא היה אכפת לה שהיא מפסידה כאן 20 או 30 אלף ש"ח (או יותר...). ואז חשבתי שאולי יש כאן הזדמנות להחליף את המכונית שלי. מאחר והיא הסכימה לעשות איתו את ההחלפה הצעתי לו שאני אקח את הג'יפ בערך שהוא נתן לה ושיקח את המכונית שלי לפי מחיר המחירון ואני אוסיף לו את ההפרש. כך רכשתי בעצם את הג'יפ בחצי ממחירו במחירון. והיופי בכל העניין שכולם יצאו מרוצים. גרושתי שקיבלה את המכונית שרצתה. הסוחר שלא רצה להיתקע עם הג'יפ ואני שקיבלתי אותו אלי.

לא סיימנו עם העניין הזה, ומתברר שגרושתי (שתחל לעבוד סוף סוף החודש), אחרי שהקדמתי לה את תשלום המזונות עבור חודש נובמבר, ושילמתי לה אותם השבוע, גמרה את כל הכסף שלה ונותרה למעשה ללא שקל לחודש נובמבר. גישוש ראשון שלה אלי, נהדף בזריזות. חשבתי שדי, היא אדם מבוגר וצריך לעמוד בפני עצמו. לא יכול להיות שהיא תתנהג כאילו היא עדיין נשואה לי, וכל בור שהיא תפער אני אכסה. ואז היא כנראה פנתה לאבא שלה, שהתברר כנדיב בעירבון מוגבל מאוד. מאחר והיא צריכה מחייה לחודש שלם, מדובר בסכום לא מבוטל בכלל. אחרי שלא הצליחה לגייס את הכסף מאבא שלה (אלא חלק קטן) היא שוב חזרה אלי בטיעון ש"מה אתה לא תדאג לאוכל לילדים". גם הפעם דחיתי אותה. אמרתי לה שאני נתתי כסף לאוכל לילדים ואפילו הרבה יותר מזה. אם היא לקחה את מה שיועד כאוכל לילדים וביזבזה אותו על הצרכים שלה שתדאג להחזיר את הכסף ולדאוג שיהיה לילדים מה לאכול. אני חושב שאי אפשר לפטור אותה מאחריות. ללכת החודש ולתת לה כסף, שברור שלא יהיה לה מאיפה להחזיר, זה להשלים עם זה שהיא יכולה להתנהג כמו ילדה, לעשות מה שבא לה ואחרים תמיד ישאו באחריות. אז מצידי שתרגיש לא נעים החודש, שתפנה להורים שלה, לחברים שלה, לבנק, או לכל מקור אחר, וכך היא תבין שלמעשים יש מחיר שצריך לשלם. כנראה שאי אפשר ללמוד בדרך אחרת. ואת השיעור הזה היא צריכה לעבור. אני מקווה רק שגם אני אעמוד בו ולא אשבר באיזה שהוא שלב החודש. אני מרגיש גם שחייב את הניתוק הזה. התגרשנו וכל אחד אחראי על עצמו ועל מעשיו. לא רוצה את התלות הזו, ולא רוצה את הקשר הזה. זה לא בריא ולא יכול להימשך. די.

והסופרת שלי מרגישה זוועה כבר כמעט שבוע. ומשום מה לא הולכת לרופא למרות כל הבקשות שלי אליה. לא יודע למה. מעדיפה לדחות את הביקור הזה למרות שלדעתי היא בסוף תגיע אליו כי לא תהיה ברירה אחרת. שישבת הזה אנחנו יחד בלי הילדים. סוף סוף יהיה לנו זמן לעצמנו. אני אוהב כל כך את השבתות האלה. הלבד, השקט, היכולת להקדיש אחד לשני את הזמן, בלי הפרעות. מקווה שתרגיש אולי קצת יותר טוב, ותוכל לנוח ולהנות מהסו"ש. גם לה היה שבוע קצת סוער. כשאנחנו יחד שנינו נרגעים. שמח שאני חוף מבטחים עבורה. מרגיש לי שהיא כזו עבורי. כשסוער אצלי תמיד היא מצליחה להרגיע. טובה לי האהבה הזו.