זה מצחיק לפעמים כמה הילדים הם ברומטר של יחסים ושל המצב בכלל. במוצאי שבת כשהבנות שלה חזרו הביתה הדבר הראשון שהן שאלו היה עלי, ואיך זה שאני לא נמצא, כי הן חשבו שקבענו לראות יחד את הגמר של היפה והחנון. ואפילו לא רצו שהיא תתקשר אלי כי זה בסדר והן בטוחות שאני אבוא. וביום ראשון ט' שלי ביקשה שאבוא מוקדם כדי שיהיה להם מספיק זמן לבקר אותה.
ואנחנו מביטים מהצד וחושבים איך זה יהיה כשהחיבור יתרחש. מה יהיה על התחושות האלה שנוצרות. ואפילו שזה יכול פתאום להפתיע ואולי גם לשנות קצת את ההסתכלות שלהם, לא מאמין שהיחסים הנוצרים עכשיו יכולים להפוך למשהו אחר. לאיבה, לקנאה, לחשדנות, ואולי חס וחלילה ממש לשנאה. דווקא נראה לי שהקרבה הפיסית שנוצרה ויחסי השכנות האלה שגורמים לכולם להתקרב, ישמשו בסיס טוב וחיובי להמשך. כי אני רואה איך הבנות שלי אוהבות אותה ממש. וכשהן נפגשות זה מיד חיבוקים ונשיקות. וגם בין הילדים נוצרו יחסים ממש טובים. וביני ובין שלה ממש נוצרה מערכת מיוחדת של חיבה ואמפטיה ואפילו מין שפה שהיא כבר שלנו. והן משתפות במה שעשו ובכל מיני דברים שלהן שברור שלא משתפים בכם כל אחד.
וכשהמרכבה הזו תתחבר יש לי תחושה שעם כל המורכבות של משפחה מורכבת (אוף כמה פעמים אותו שורש...) זה דווקא יכול לעבוד לא רע. ואולי היא ואני נוכל לשמש לכולם עורף בטוח מפני הטלטלות שהחיים זימנו להם. ומקור בלתי נדלה של חום ואהבה. וכשיש את זה נראה לי שכל היתר יבוא יותר בקלות.
השבועות האלה הם גם נורא עמוסים. המון עומס בעבודה, והעסק החדש שכבר אוטוטו צריך להתחיל לפעול, וימים קצרים שצריך לצאת מוקדם כדי לאסוף את הילדים. יש ימים שאני מרגיש שממש רודף אחרי הזמן. מקווה שמתישהו הלחץ ירד. לא אוהב ימים לחוצים כל כך, במיוחד כשהם באים ברצף ולא רואה מתי יגמרו. בינתיים חתמתי השבוע על הסכם עם השותפה שנפרדה ממני בסוף שנה שעברה. גם זה הסתיים בסה"כ הרבה יותר קרוב למה שאני רציתי. אז עוד עניין כבר מאחרי. ועכשיו נשאר להתמקד כדי להרים את העסק החדש, ואולי זה יהיה פתח לסיים את מה שאני עושה כבר כל כך הרבה שנים. די בא לי לשנות את העיסוקים שלי, וחלומות יש הרבה. אולי בעזרתה ובעזרת החיבור הטוב הזה אפשר יהיה להגשים כמה מהם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
