הקונפורמיסט

היום הלכנו אני וה"סופרת" לטיפול זוגי. קצת מצחיק אחרי שלושה חודשים ללכת למטפלת זוגית, כאילו אנחנו נשואים כבר עשרים שנה. אבל משהו בהרגשה הרגיש לשנינו שזה נכון. קודם כל מרגיש לי שאני איתה תקופה הרבה יותר ארוכה ממה שאנחנו בפועל. ההיכרות המוקדמת כאן, והידיעה את הדברים הכי כמוסים הפכה את מערכת היחסים לעמוקה מאוד. ושנית, כל התחומים התערבבו לנו, ואפילו שזה מרגיש הכי טוב בעולם, חשבנו, שנינו, שאולי כדאי שמישהו אחר יסתכל על זה מהצד ויאיר לנו פינות, שיכול להיות שאנחנו, בלהט של הדברים, לא מצליחים לראות אותם. נורא חשוב לי ולה שהקשר הזה, שנראה כרגע משמעותי ביותר, ובלב מרגיש for life, יבנה טוב. סה"כ שנינו מביאים איתנו אנשים נוספים. בעיקר הילדים. וחשוב לנו מאוד לעשות את הכל בצורה הכי טובה וכדי שיהיו מינימום נפגעים וחללים בדרך. משפחה מורכבת נראית כמו העסק הכי מורכב ושברירי שיכול להיות. וכמו כל דבר בחיים גם הוא דורש תכנון והשקעה. מאחר וזה מרגיש שזה עומד להתרחש, גם אם לא ממש עכשיו, דיברנו על זה, והסכמנו ללכת להתייעץ קצת עם מישהי שהיא מכירה ואומרת עליה שהיא מדהימה. מאחר ואני בוטח בה בצורה מוחלטת הספיק לי שאמרה עליה שהיא טובה.

ככה מצאנו את עצמנו באמצע היום יושבים בדירה תל אביבית ומספרים קצת על עצמנו ועל איך שהכרנו ומה שקרה בכל הזמן הזה. ואני יושב ומקשיב לה ולמילים שיוצאות לה מהפה וחושב תוך כדי על הפלאים האלה שהתרחשו להם בכל הזמן הקצר הזה. ותוך כדי הדברים אפילו התגנבה לה לחלוחית לזוית העין, ואיזה שהוא רעד בלב, כי הרגשתי מאיך שהיא דיברה, את עוצמת האהבה שיוצאת ממנה, וכמה חשוב לה שהדברים יסתדרו הכי טוב שאפשר. חשבתי על האשה המדהימה הזו שבשלושה חודשים מתמודדת עם פרידה מבעלה ופירוק המשפחה שלה, הקמה של בית חדש, הקמה של עסק לא פשוט, וכניסה למערכת יחסים איתי שגם בה היא נותנת את נשמתה, והבנתי את העוצמות שלה. כי אני יודע כמה זה קשה. את כל הדברים עשיתי ועברתי. אבל אף פעם לא עשיתי את הכל בעת ובעונה אחת.

ובינתיים בזירה שלי, ניתוק המגע עם גרושתי דווקא נותן הרבה יותר שקט. הרעש שהיא הייתה מייצרת כל הזמן פסק. אין את ה"זמזום" הטורדני שלה. פסקו הטלפונים. פסקו השאלות והבקשות. ומקווה שלפחות הניתוק הזה ימשך עוד זמן, כי זו אשה ללא גבולות שלא מכבדת גבולות של אחרים. וככל שהניתוק ממנה יהיה יותר מוחלט ובר קיימא כך יש יותר סיכוי שההטרדות שלה ילכו ויפחתו. אני מקווה שזו לא רק הפסקה זמנית ושלא תיזום איזה פרובוקציה חדשה שתיצור שוב התדרדרות נוספת. אני בטוח שעוד יהיו מכיוונה ריקושטים לא מעטים, אבל האמת שכל יום שעובר בלי שאני שומע ממנה זה רווח נקי.

ועוד מעט ניסע יחד לאירופה. והמשלוח הראשון יצא כבר בשבוע הבא לשתי חנויות שיפתחו. ובתוך ימים אחדים הכל יהיה מונח כבר על המדפים, ואנשים יסתכלו, ימששו, ואנחנו מקווים גם שיאהבו וירכשו. והכל מתערבב לו יחד. ההתלהבות של הקמת העסק, ופתיחת החנויות. ההתרגשות לקראת שבוע (או קצת יותר) של יחד. הלחץ של העשייה ולוחות הזמנים. החשש מלהשאיר את הילדים מאחור למשך זמן מעט יותר ממושך. ההתמודדות עם האקסים. אבל אני יודע ומרגיש שהכל ילך כמו שרצינו. לא יודע למה, אבל הכל מרגיש לי שקט ורגוע. מין ידיעה פנימית שהדברים נעשו כמו שצריך. אולי הידיעה הזו שלשנינו מגיע שהכל יסתדר בטוב. ולא יכול להיות שכל האהבה הזו שמולידה את העסק הזה שקשור גם לא מעט ברוח ובאהבה, לא יגרמו לדברים להצליח. אני יודע שנצליח.