בכלל רציתי לכתוב על מיליון דברים שקרו בשבוע האחרון, והאמת שלא יודע מאיפה להתחיל, ובכלל אם זה מעניין מישהו. כי יש כל מיני דברים חלקם קטנים, חלקם מעצבנים וחלקם משמעותיים. מין שבוע מוזר כזה, שבמהלך אחד הימים גם לקחתי הפסקה של כמה שעות, כיביתי את הטלפון וכיסיתי את הראש בשמיכה, רק בשביל לקחת פסק זמן מהכל, לישון ולנוח כדי שאפשר יהיה להמשיך. מין איתות כזה של הגוף, שאומר לך לעצור רגע, לתת ללחץ להספג ולהרגע מהכל, כדי שלא תוכרע במפתיע. מצאתי את עצמי השבוע בלחצים מטורפים מכל הכיוונים, ואפילו שבעיני מדובר בשגרה, אז הפעם השגרה הזו הייתה גם בשבילי קצת יותר מדי. לפעמים אני תוהה בליבי אם ההתנהלות הזו נורמלית, ואז מחליט שהיא לא, כי החיים שלנו כאן הם לא נורמליים. החיים בלחץ מתמיד באים כנראה מלידה לתוך המדינה המטורפת הזו, וכך גדלים ולומדים לחיות.
ואם נלך מהסוף להתחלה, אז הסיום היה היום בבוקר כשהבת שלי, אמרה לי שהיא שכחה אצל האקסית את השתייה ליום ההולדת שעורכים לחברה בבית הספר, וחייבים לעבור בבית. ולא עזרו הסברי שאי אפשר לעבור ואני אביא לה את זה. היא התעקשה. ומה לעשות שאי אפשר כי אמא ישנה עם החבר שלה וממש לא כדאי שבדרך הזו יעשו איתו היכרות...וככל שמסבירים יותר העקשנות גוברת, ושוב, ושוב ושוב, עד שמצליח לשכנע אותה. וזה סיום למין שבוע כזה. אתמול לקוחה שיודעת שאני בפגישה ולא יכול לדבר איתה והיא מעקשת להתקשר לסלולארי שלי 10 פעמים בחצי שעה, כי היא רוצה להשיג משהו ולא יכולה להמתין שאסיים את הפגישה (לא שזה באמת עזר לה), או לקוח גדול וותיק שעובד איתי כבר 13 שנים, ואתמול החלטתי לסיים איתו את העבודה, כי בגלל שהוא כזה גדול אז הוא מרשה לעצמו לזלזל גם בעבודה שלנו וגם בעצמו, ומשלם די גרוע עד שלמעשה כמעט ולא מרוויח על העבודה, והטירחה איתו הפכה בלתי נסבלת ממש. והשבוע החלטתי פשוט לנקות את כל הזבל. לא מוכן יותר לעבוד בזבל. רק מה שמתאים ורווחי. די, לא נלחץ מהקטע הכלכלי, לא מהבנק, לא מכלום. לוקח רק תיקים שמתאימים לי. ואם יהיה לי קצת זמן פנוי (איזו אופטימיות...) אז יהיה לי גם זמן למצוא דברים יותר טובים ומשתלמים. והסופרת שעשתה עוד צעד משמעותי ופורמלי בפרק הסיום שלה, ועובדים חדשים במשרד, ולקוח מפורסם שחייב כסף של שנה ומנהל מו"מ על התשלום ותנאיו, ועוד ועוד ועוד...
ואז חשבתי שאולי זה הזמן להיענות לאתגר של אמזונה.
אז אוהב:
אוהב את הילדים שלי. אם יש משהו שיכול להעיף אותי לשמים זה הם.
אוהב אותה. מאוד אוהב אותה. אני חושב שהיא מתנה ענקית שקיבלתי.
אוהב לבשל. זה מרגיע אותי ונותן פתח לחלק היצירתי שבי.
אוהב לטייל. בעיקר אוהב לטייל במקומות חדשים. כאלה שלא ראיתי או הייתי. אבל גם במקומות שכבר ביקרתי בעבר, כי תמיד רואים דברים חדשים.
אוהב לקרוא. זו מין הפוגה של החיים. צלילה לעולמות אחרים.
אוהב לכתוב. טוב זו אהבה משותפת לכל מי שכאן. אבל בשנים האחרונות גיליתי אותה ביתר שאת.
אוהב סקס. מאוד אוהב. רק שבעיני הוא לא יכול להיות מנותק ממערכת יחסים.
אוהב לראות סרטים. גם של ילדים. מאוד אוהב לראות סרטים עם הילדים שלי. וגם איתה על הספה מתחת לשמיכה.
אוהב לאכול. בעיקר אוהב אוכל שהשקיעו בו אהבה ויצירתיות אמיתית, לא פלצנית.
אוהב גאדג'טים. יכול להתעסק איתם שעות (והלוואי והיה לי זמן באמת לזה).
אוהב כדורגל. אם לא הייתה כזו אלימות במגרשים, ואם הכדורגל בארץ היה קצת יותר ברמה, אז בטח הייתי גם הולך יותר.
אוהב חברים אמיתיים. כאלה שלא צריך לנהל איתם שיחות סתמיות רק בשביל לשמור על קשר, אבל כשצריך אפשר להרים טלפון בכל שעה והם יעשו את כל מה שהם יכולים.
יש עוד הרבה דברים שאוהב, וזו בטח לא רשימה ממצה, אבל נראה לי שזה מספיק לבינתיים.
והיום מתחיל סוף השבוע איתה. ואת זה אני ממש אוהב...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
