הקונפורמיסט

המקום שבו הילדים גרים הוא מסוג המקומות הקטנים שבו כמעט כולם מכירים את כולם. רצה הגורל וגם הסופרת מתגוררת באותו מקום, בערך. וכך אתמול באירוע בית ספרי נפגשות האקסית, אחותו של האקס, ורכלנית ידועה. 30 שניות. זה הכל. זה הזמן שהן עמדו יחד שלוש הנשים. אבל המילים שהספיקו להחליף, והיקף האינפורמציה שזרמה, חשפו במלוא כיעורן את אופים של אנשים במקומות כאלה קטנים. כשכל אחד עסוק בעיניו של האחר, ואפו נעוץ עמוק בישבנו של מישהו אחר. כל כך עמוק שהוא אפילו לא רואה מה קורה סביבו ולידו.

ברור שהאקסית לא יכולה הייתה להתאפק יותר מ-10 שניות, ומהר מאוד חלקה את האינפורמציה איתי, תוך שהיא ממטירה שלל שאלות. "לא מבינה איך יכולת ממני ללכת אליה" שאלה, תוך שהיא מתעלמת מהמציאות כהרגלה בקודש. "האמת שלא היה קשה ללכת ממך" עניתי, "הרי את הלכת בערך עם כל מה שזז". "כן, נכון, בעצם, זו אני שלא רציתי אותך". "טוב, אבל כולם אומרים שהיא..." המשיכה, "מה מצאת בה?". לא היה לי עניין להמשיך בשיחה הזו, ולחלוק עם זו שלא מבינה רגש מהו, את מה שמצאתי בסופרת. והצעתי לה בעדינות להתמקד במערכת היחסים שלה לפני שהיא פולשת ובוחנת מערכות של אחרים. "טוב, העיקר שהיא טובה לילדים שלי" סיכמה את השיחה באמירה מפתיעה.

סיפרתי לסופרת על המפגש. בהתחלה זה אפילו הצחיק אותי, איך 30 שניות (נשבע שלא יותר) הספיקו לשלוש נשים ששתיים מהן הכירו באותו רגע (האקסית לא הכירה את האחות של האקס של הסופרת) לשוחח כל כך הרבה על אחרים. שניה אחרי ששוחחתי איתה הצטערתי כי הבנתי שהיא תפגע מזה. לא שאני צריך לצנזר לה דברים אבל אולי היה יותר נכון לספר לה כשאני איתה. והיא באמת סערה. הו הו איך שהיא סערה. והסערה הזו הקיפה את הגיסה לשעבר שמיהרה ללכלך, ואת האקס שלא בטובתו נתקע לתוך מהומה שלא הוא יצר.

"שמח בביצה" לפחות למשך יומיים. אני מניח שהאבק ישקע, ואולי לפחות בקרבתנו יחזור כל אחד לעסוק בענייניו, כי יבינו שאינפורמציה זורמת בכל הכיוונים ומגיעה מהר מאוד גם לאוזניים של אלה שלא אליהם היא כוונה. אין סודות במקומות כאלה. לכן עדיף לשמור את הדברים אצלך בפנים ובטח לא לשתף בה את אלה שתפגוש מחר במכולת ובבית הספר.