הקונפורמיסט

ביצה רכה כסמל?

סמל לזוגיות? סמל למה שבנינו עד עכשיו? "אי אפשר היה לפנות את זה מכאן? גם אני חשובה אתה יודע?" הטיחה בי במרירות. "אל תעשי מזה סמל" ניסיתי להפציר בה, יודע בליבי מה יהיה ההמשך. "כן, זה סמל. סמל ענק" ענתה לי בלי היסוס.

לפני שבוע הודיע איש אחד, שאף פעם לא אהבתי באמת, לאשה אחת שאני ממש אוהב, שהוא אוהב אחרת. אחרי 16 שנים של נישואים שניים, מאושרים ויציבים, כך פתאום, הוא מאוהב באחרת. בתוך מספר ימים עזב את ביתו, וכבר הוא מתכנן את הגעתה של האחרת, מפנה לה מקום בתוך חייו, ונוטש את זאת שאני אוהב כאילו הייתה קליפה ריקה.

"האם אי פעם זה יכול לקרות לנו" חשבתי בליבי, מנסה לעכל את את הדרמה שהתרחשה. "האם אי פעם היחסים האלה יסתיימו בגלל ביצה רכה?".

לא היססתי ושיתפתי אותה ברחשי ליבי. "אני אוהבת אותך מאוד. זה לא יקרה לעולם" אמרה לי בטון מרגיע. אבל הביצה כסמל המשיכה להופיע בחיינו השבוע.

משהו מציק לאהובתי הסופרת. אפשר לראות את זה על הבעת פניה. על השקט שאופף את עייפותה לפני שהיא הולכת לישון. המהירות בה בנינו את הבית החדש מפתיעה גם אותנו, אבל נראה ששנינו משלמים את החשבון ובמזומן. לא השארנו לעצמנו אפילו דקה אחת פנויה. הכל מוקדש לילדים שלנו, ולתהליכים שעוברים עליהם. הגדול שלי חזר לבית הספר ממנו אמא שלו עקרה אותו רק לפני שלושה חודשים, ולמעשה עובר לגור איתנו. נראה שזה רק הנחשון שמבשר את ההמשך. אבל המתח הנפשי, הלחצים שנגרמים בגלל החשש מאירועים שאין לנו שליטה עליהם. העסקים שנבנים, הכסף שלא הספיק, (ודווקא לאחרונה נראה כי שנינו עלינו על הדרך הנכונה), גורמים לנו לפעמים שלא לראות את כל מה שקורה. לשמחתי זה בדרך כלל קורה רק לאחד מאיתנו בכל פעם והאחר נמצא כדי לסייע, לעודד, להרים. כך היה כשאני לפני כחודש כבר חשבתי מה הדרך הנכונה לפטר את כל עובדי ולסגור את המשרד, והיא זו שפעם ועוד פעם הסבירה ותמכה, הראתה את הדרך, וגרמה לי לחזור ולהאמין בעצמי וביכולת שלי להגיע ליעדים שהצבתי לעצמי.

נראה שעכשיו היא זו שזקוקה לתמיכה. ואולי אנחנו צריכים לעשות פסק זמן כדי להבין לאן הגענו עד עכשיו, לקחת נשימה, ולמצוא זמן גם לנו. לזוגיות שלנו, כי היא הבסיס להכל. בלעדיה לא יתקיים היסוד שעליו נשענים כולם. והיסוד הזה איתן. הוא יוכל לכל רעידת אדמה, בכל קנה מידה. ואף ביצה רכה לא תוכל לזעזע אותו באמת. כי לפעמים ביצה רכה היא רק ביצה רכה, ולא יותר...