משהו מהשגרה החל לאפוף אותנו. יש לשגרה יתרונות אבל גם חסרונות. שגרה זה אומר שהדברים נכנסים למסלול מוכר, וזורם, וכנראה מה שרצינו שיקרה באמת קורה כמו שתכננו את זה. אבל גם אומר שצריך להיזהר לא לשקוע בזרועות המחבקות שלה. "אתה כבר לא משקיע כמו פעם" אמרה לי, וגרמה לי לחשוב אם זו באמת הדרך של כל מערכת יחסים שנפתחת בסערה ואחר כך שוקעת לחמימות של השגרה.
אנחנו בונים משפחה חדשה. וזה דורש מאיתנו המון. גם המון ויתורים. לפעמים אנחנו לא מצליחים למצוא לעצמנו זמן פנוי. אפילו לא לעשר דקות של שיחה. לשמחתי אף אחד מאיתנו לא שומר בבטן דברים. הם מיד עולים על השולחן ואנחנו מדברים עליהם, גם אם חולף יום או יומיים. שנינו הרי כבר פליטי מערכות יחסים שהתפרקו ויודעים בעיקר מה אסור לעשות.
"אולי אתה צריך לנסות דברים שלא הספקת לפני שהכרת אותי" אמרה לי. "אחרי הפרידה הייתה לך רק את האחות, ואז אותי. אולי אתה צריך עוד קצת לפני שאתה שוקע בחיי נישואין שוב. אל תדאג אני אוהבת אותך ואני אחכה לך".
כנראה עשיתי משהו לא נכון שהמילים האלה הגיעו. אולי משהו שעשיתי גרמתי לחוסר הביטחון שלה שגרם למילים הללו להיאמר.
אין לי שום כוונה כמובן, לממש את ההצעה הזו. אין לי צורך להתנסות בכלום. אני אוהב אותה ולא רוצה אחרת. החיים בכלל הם לא שדה ניסויים שאפשר לשחק בו איך שרוצים. גרושתי חשבה שהחיים הם מגרש משחקים, והיא שיחקה בו איך שבא לה בלי שום אחריות לכלום, וכך המשפחה שלי התפרקה. אין לי שום חשק לפרק את מה שבנינו יחד בכל כך הרבה מאמץ ותשומת לב.
אני מרגיש שהחיים שלי הולכים בכיוון טוב. טוב לי איתה, אז למה לנסות להרוס את זה? לא ברור. אני מקווה שזה איזה הגיג חולף, אבל בימים הקרובים אקדיש לכך מחשבה כדי ללמוד ולהבין מה צריך עכשיו כדי שההגיג הזה באמת לא יהיה יותר מכך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
