הצעתי באופן רשמי. כבר כמעט שנתיים יחד, חיים כמו נשואים, אז הגיע הזמן להפוך את זה לרשמי. לא שאני באמת זקוק לזה, אבל משום מה נראה היה לי שהיא דווקא כן.
אמרה כן. מאוד רוצה.
ברור שלא נעבור שוב דרך הרבנות. אני חושב שאם הייתי יכול לא הייתי עובר שם גם בפעם הראשונה, אבל זה כנראה מסוג הדברים שאתה חייב ללמוד על בשרך לפני שתבין שלא היה לך מה לחפש שם מלכתחילה. אני יכול רק לקוות שהילדים שלי ובני הזוג שלהם יבינו שרב זה ממש לא נחוץ ואין שום סיבה להתחתן לפי מערכת כללים שהם לא חיים על פיה, לא מבינים אותה, ורק עלולה לסבך להם את החיים אם הם ירצו להיפרד.
אפרופו רבנות, לפני שבוע הצלחנו לשים יד (בסיוע צוות חוקרים פרטיים) על סרבן גט שנמלט והסתתר שלוש שנים כי לא רצה לתת לאשתו גט. האדיוט נעלם ונמצא אי שם באיזו חווה בדרום. אחרי ארבעה ימי מעצר הוא הובא לבית הדין והמשיך לסרב לתת גט, אז הוא הוחזר לכלא עד שישנה את דעתו. בינתיים אשתו המסכנה עגונה כבר ארבע שנים, ושנותיה חולפות בלי יכולת ללדת ילדים נוספים על הילדה האחת שיש לה מהאידיוט.
אחרי שהיא הסכימה, היא סיפרה להורים שלה, ולאחים שלה, שכולם אמרו לה "נו תתחתני כבר", כאילו יש איזה סיכוי שאם לא תזדרז אני עלול להתחרט, או שמדובר באיזה בתולה זקנה שאף אחד לא רצה בה עד עכשיו. זה הצחיק אותי נורא.
התחלנו לדבר על זה עם הילדים. הגדולה שלה אמרה שזה לא משנה לה כי אנחנו גרים יחד וזה לא באמת משנה. כך אמרה גם השנייה שלי. הקטנה שלה אמרה שהיא לא מסכימה ולא מרשה לה. הגדול שלי אמר שהוא לא כל כך מעוניין, שזה במילים עדינות "עזבו אותי עכשיו באמ'שלכם, אל תשגעו אותי עם השטויות שלכם, יש לי מספיק מאמא שלי". השלישית שלי בכתה כי זה אומר שאני ואמא שלה לא נהיה יותר יחד, והקטנה דווקא שמחה, וכשהצעתי לה בצחוק שאולי ננסה להחליף את הסופרת באחרת, סרבה בתוקף.
אז בינתיים אנחנו נותנים לרעיון לחלחל אצל הילדים. נראה לי שיחלוף עוד זמן עד שנממש את זה באמת, כדי שכולם יתרגלו לרעיון ויוכלו לחיות איתו יותר טוב. לא בא לנו להכאיב להם. ובזמן הזה חושבים על מקום מתאים, כאשר היעד המועדף כרגע הוא איטליה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
