אתמול, בהמשך לשיחה מיום שישי, פרודתי החלה לריב איתי על כך שהיא רוצה שהמשמורת על הילדים תהיה משותפת, בטענה שהיא רוצה גם את החופש שלה, ושזה לא יתכן שאני כך "אתנער" מהאחריות לידלים כטענתה. הדברים שלה מאוד הכעיסו אותי, כי לא רק שאני לא מתנער, אלא אני חושב שאני מאוד מעורב, ופרט לכך, אני חושב שהיא עכשיו מתחילה לקלוט מה המחיר שהיא צריכה לשלם על ההחלטות שלה, ופתאום היא מנסה לברוח מזה, בדרך של גלגול האחריות אלי, וניסיון להעביר אלי חלק מהמחוייבות שלה. חשבתי שאני לא מסכים למה שהיא דורשת, ואני גם לא מאמין במשמורת משותפת, מקום שלילדים אין שום עוגן, ושום בסיס ממנו הם יוצאים ואליו הם חוזרים. מה גם שאנחנו לא נמצאים בתנאים שווים. חשבתי ואמרתי לה שאני מוכן לתת לה את החופש, ולקבל אלי את משמורת הילדים. בקיצור, הויכוח עלה לטונים די גבוהים, וראיתי שאני לא מצליח לדבר איתה, וסתם זה הופך לריב מכוער (כי רק כך היא יודעת לנהל ויכוח שלא משיג את המטרות שלה). אז הלכתי, וכתבתי לה מכתב:
"
28.6.08
< שם >,
הימים שבהם יכולת לעשות כל מיני מניפולציות ולהשיג את כל מה שרצית עברו חלפו להם מן העולם.
את בחרת להגיע למצב בו את נמצאת, ואת לא יכולה לגלגל את תוצאות הבחירות שלך על כתפי.
כפיות הטובה שלך והריכוז שלך בעצמך בלבד, נמאסו עלי, ואני לא אתן לך לנצל אותי כפי שניצלת אותי כל החיים.
אם תמשיכי בהתנהגות הזו תמצאי את עצמך באמת לבד, ואני לא אהיה מוכן, גם לא לשוחח איתך, בוודאי שלא לסייע לך כפי שאני עושה היום (ואת כמובן, לא מעריכה שום דבר מזה).
אין אפשרות במצב שבו אנחנו נמצאים למשמורת משותפת. כדי שתהיה משמורת משותפת צריך שיהיה שוויון בין ההורים, וזה לא מתקיים. את נשארת עם הבית, עם האופר, מקבלת מזונות, השתחררת ממרבית החובות, קיבלת את הג'יפ, וכל זה בגלל שהילדים אצלך.
אם את רוצה משמורת משותפת, את צריכה קודם כל לדעת שמשמעות הדבר וויתור על מזונות, כי אין סיבה לשלם מזונות כשיש שיוויון במשמורת. אני אשכור בית בגודל שיתאים למגורים של כל הילדים, וארהט אותו בצורה מתאימה. לא נראה לי שאת יכולה לעמוד בזה, וזה לא ריאלי.
אם את רוצה להשתחרר מהילדים, ולחיות את חייך, למצוא לך את בן הזוג המופלא שיקח אותך, אני מוכן שהמשמורת של הילדים תהיה אצלי. במקרה כזה את אמורה לשלם לי מזונות, אבל אני מוכן לוותר לך על זה.
בקיצור, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. לכל דבר יש מחיר כמובן, כי ככה זה בחיים. אולי עכשיו שתתחילי לחיות במציאות, ותפסיקי להתנהג כמו ילדה מפונקת, כפי שחיית כל החיים, תתחילי להבין שלכל המעשים שלנו יש משמעות, מחיר, ומה זה אומר לקחת אחריות על החיים, על המעשים ועל ההחלטות שמקבלים.
את כמובן, מוזמנת לברוח מהאחריות שלך, כפי שהצעתי לך, ולהסכים להעביר את המשמורת של הילדים אלי. אעשה את זה בשמחה וברצון.
בינתיים, עד שתגיעי להחלטה, אני מציע לך לנסות ולהתנהג כמו בן אדם, להפסיק להציק לי ולשגע אותי, ואז החיים של כולם יראו קצת יותר טובים.
< שם >"
בלילה היא השיבה לי כך:
"תודה. צודק. אני לוקחת אחריות על הבחירות שלי, אבל אתה פועל לפעמים כמו מכונה: אם תיקח את הילדים אליך פעמיים בשבוע, מיד,באותה נשימה, לא תיקח אותם לבי"ס. מדוע? משגע אותי שאתה פועל "לפי הספר", שלא מובן לי מי כתב אותו.. ואתה כל הזמן מרגיש מנוצל, ולא מבין שהעזרה שלך לי היא עזרה , בסופו של דבר, לילדים שלנו. אולי כדאי שתבין את זה? ולא תפעל באוטומט- יד אחת נותנת והשניה לוקחת."
ולזה עניתי הבוקר:
"ממש לא פועל כאוטומט, וממש לא לפי הספר.
ואני עוזר לך בגלל שאני רואה את הילדים. אחרת באמת לא הייתה שום סיבה לעזור לך בכלום, כי לא ממש מגיעה לך עזרה ממני.
תנסי לשנות את הגישה ולא לבוא בדרך של הכתבה ודרישה ושל "ככה אני רוצה" כי זה לא עובד יותר.
הילדים הם לא חפצים. נתחיל לקחת אותם פעם בשבוע בצורה מסודרת ונראה קודם איך זה עובד".
יקח עוד זמן עד שהכל יתיישר...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
