הקונפורמיסט

היום היינו בבית הדין הרבני.

בערך שעה לפני המועד, כשאני בדרך התקשרה אלי המזכירה שלי והודיעה לי שהפגישה עם השותפה לשעבר בוטלה. מיד כשהיא סגרה את הטלפון מתקשרת אלי פרודתי להודיע לי שהיא לא מתכוונת להגיע לבית הדין, כי אח שלה שהיה אמור להיות עד מטעמה לא יכול להגיע (איזה צירוף מקרים? יש מצב שהן מתואמות? סתם...לא באמת חושב). וחוץ מזה היא רוצה לעבור שוב על ההסכם ולא מתאים לה היום. התפוצצתי. החלטתי שאני לא מוותר לה הפעם. אמרתי לה שמבחינתי יש מועד לדיון ואני מציע לה להגיע כי אם לא אבקש לבית הדין להוציא לה צו הבאה, ובפעם הבאה היא תגיע בליווי שוטרים לבית הדין. עוד אמרתי לה שאם היא לא רוצה הסכם אז אין הסכם, שתטען מה שהיא רוצה, ונראה מה בית הדין יחליט. אחרי דין ודברים די קשה היא אמרה שהיא תגיע לבית הדין בלי אחיה, ותראה מה לעשות. אמרתי לה שתמצא פתרון, וכדאי שהדברים יגמרו בדרך יפה. פיצוץ לא ישרת אותה עכשיו.

נסעתי, לשם, אספתי את אבא שלי בדרך (כי הוא היה צריך להעיד עלי שאני זה אני), ופגשתי אותה בפתח הבניין יחד עם אמא שלה (שאותה ארגנה כעדה במקום אחיה שהבריז). היא ניסתה לדבר איתי על תוכן ההסכם, וכמה הוא לא טוב עבורה. אמרתי לה שההסכם הזה הוא הכי טוב שיכלה לקבל ושהיא יודעת את זה, אבל היא לא חייבת. היא יכולה להתדיין איתי, אם זה מה שהיא רוצה. אמרתי לה שאני לא מתכוון לשנות אותו אפילו באות. פשוט נמאס לי והחלטתי שאיתה בלי נחישות כלום לא ילך.

בקיצור, אחרי המתנה של שעתיים בפרוזדור בית הדין (כי לוח הזמנים שלהם דפוק לגמרי) נכנסנו במטרה לאשר את ההסכם. אחרי אישור ההסכם, הם עשו גם חקירה של השמות שלנו, ככל הנראה על מנת לוודא שאנחנו מי שאנחנו אומרים שאנחנו. זה מין רצף של שאלות די מצחיקות (באיזה שם נולדת, מה שמך עכשיו, האם יש לך כינוי, שם חיבה, איך אתה חותם את השם, ועוד כאלה). היא לא הצליחה להחזיק מעמד, ונקרעה מצחוק, מול העיניים של הדיינים, עד שאחד מהם כבר לא התאפק והעיר לה על כך.

כשכבר נגמר הכל ועמדנו לצאת, אחד הדיינים שאל אותה פתאום: "תגידי, מה שכתב הבעל בכתב התביעה זה נכון?". היא החווירה ולא ידעה מה לעשות עם עצמה (בכתב התביעה כמובן, פירטתי את מעלליה, לרבות שמות המעורבים). היא ניסתה לומר שהיא לא יודעת מה כתוב, אבל הוא המשיך והקשה עליה. אני ניסיתי לומר להם שגמרנו בהסכם ואין צורך בזה, אז אב בית הדין אמר: "זה חשוב לבית הדין מבחינת ההלכה". קלטתי אותו מיד. אם היא תודה שהיא בגדה בי, אז היא אסורה עלי, כלומר, לא תוכל לחזור ולהתחתן אתי אי פעם (לא שיש לי תכניות כאלה לעתיד), והיא תהיה אסורה גם על אלה שאיתם נאפה, וגם איתם לא תוכל להתחתן (נראה לי שכרגע רלבנטי רק האחרון...), ואולי יכניסו אותה לאיזה רשימה שחורה (והם כנראה מנהלים כל מיני רשימות). בקיצור ניסו לסבך את העניינים. מאחר ולא הייתה לי ממילא כל כוונה לפגוע בה סתם, הודעתי להם שאני חוזר בי מכל מה שכתבתי בכתב התביעה. הדיין הסתכל עלי בתמיהה ושאל אותי אם אני בטוח. השבתי שכן. אז הוא ביקש את זה בכתב. יצאתי החוצה וכתבתי שאני חוזר בי מכל הטענות נגדה בכתב התביעה, וכך סגרתי את העניין. היא אפילו לא הבינה מה עשיתי ומה קרה, רק סיננה מתחת לשפם "הכל בגללך, אתה והתסבוכות שלך".

אחרי כן הלכנו לקבוע מועד לסידור גט: 22/7/08!!! עוד שבוע וזה נגמר.