הקונפורמיסט

בכלל רציתי לכתוב על מיליון דברים שקרו בשבוע האחרון, והאמת שלא יודע מאיפה להתחיל, ובכלל אם זה מעניין מישהו. כי יש כל מיני דברים חלקם קטנים, חלקם מעצבנים וחלקם משמעותיים. מין שבוע מוזר כזה, שבמהלך אחד הימים גם לקחתי הפסקה של כמה שעות, כיביתי את הטלפון וכיסיתי את הראש בשמיכה, רק בשביל לקחת פסק זמן מהכל, לישון ולנוח כדי שאפשר יהיה להמשיך. מין איתות כזה של הגוף, שאומר לך לעצור רגע, לתת ללחץ להספג ולהרגע מהכל, כדי שלא תוכרע במפתיע. מצאתי את עצמי השבוע בלחצים מטורפים מכל הכיוונים, ואפילו שבעיני מדובר בשגרה, אז הפעם השגרה הזו הייתה גם בשבילי קצת יותר מדי. לפעמים אני תוהה בליבי אם ההתנהלות הזו נורמלית, ואז מחליט שהיא לא, כי החיים שלנו כאן הם לא נורמליים. החיים בלחץ מתמיד באים כנראה מלידה לתוך המדינה המטורפת הזו, וכך גדלים ולומדים לחיות.

ואם נלך מהסוף להתחלה, אז הסיום היה היום בבוקר כשהבת שלי, אמרה לי שהיא שכחה אצל האקסית את השתייה ליום ההולדת שעורכים לחברה בבית הספר, וחייבים לעבור בבית. ולא עזרו הסברי שאי אפשר לעבור ואני אביא לה את זה. היא התעקשה. ומה לעשות שאי אפשר כי אמא ישנה עם החבר שלה וממש לא כדאי שבדרך הזו יעשו איתו היכרות...וככל שמסבירים יותר העקשנות גוברת, ושוב, ושוב ושוב, עד שמצליח לשכנע אותה. וזה סיום למין שבוע כזה. אתמול לקוחה שיודעת שאני בפגישה ולא יכול לדבר איתה והיא מעקשת להתקשר לסלולארי שלי 10 פעמים בחצי שעה, כי היא רוצה להשיג משהו ולא יכולה להמתין שאסיים את הפגישה (לא שזה באמת עזר לה), או לקוח גדול וותיק שעובד איתי כבר 13 שנים, ואתמול החלטתי לסיים איתו את העבודה, כי בגלל שהוא כזה גדול אז הוא מרשה לעצמו לזלזל גם בעבודה שלנו וגם בעצמו, ומשלם די גרוע עד שלמעשה כמעט ולא מרוויח על העבודה, והטירחה איתו הפכה בלתי נסבלת ממש. והשבוע החלטתי פשוט לנקות את כל הזבל. לא מוכן יותר לעבוד בזבל. רק מה שמתאים ורווחי. די, לא נלחץ מהקטע הכלכלי, לא מהבנק, לא מכלום. לוקח רק תיקים שמתאימים לי. ואם יהיה לי קצת זמן פנוי (איזו אופטימיות...) אז יהיה לי גם זמן למצוא דברים יותר טובים ומשתלמים. והסופרת שעשתה עוד צעד משמעותי ופורמלי בפרק הסיום שלה, ועובדים חדשים במשרד, ולקוח מפורסם שחייב כסף של שנה ומנהל מו"מ על התשלום ותנאיו, ועוד ועוד ועוד...

ואז חשבתי שאולי זה הזמן להיענות לאתגר של אמזונה.

אז אוהב:

אוהב את הילדים שלי. אם יש משהו שיכול להעיף אותי לשמים זה הם.

אוהב אותה. מאוד אוהב אותה. אני חושב שהיא מתנה ענקית שקיבלתי.

אוהב לבשל. זה מרגיע אותי ונותן פתח לחלק היצירתי שבי.

אוהב לטייל. בעיקר אוהב לטייל במקומות חדשים. כאלה שלא ראיתי או הייתי. אבל גם במקומות שכבר ביקרתי בעבר, כי תמיד רואים דברים חדשים.

אוהב לקרוא. זו מין הפוגה של החיים. צלילה לעולמות אחרים.

אוהב לכתוב. טוב זו אהבה משותפת לכל מי שכאן. אבל בשנים האחרונות גיליתי אותה ביתר שאת.

אוהב סקס. מאוד אוהב. רק שבעיני הוא לא יכול להיות מנותק ממערכת יחסים.

אוהב לראות סרטים. גם של ילדים. מאוד אוהב לראות סרטים עם הילדים שלי. וגם איתה על הספה מתחת לשמיכה.

אוהב לאכול. בעיקר אוהב אוכל שהשקיעו בו אהבה ויצירתיות אמיתית, לא פלצנית.

אוהב גאדג'טים. יכול להתעסק איתם שעות (והלוואי והיה לי זמן באמת לזה).

אוהב כדורגל. אם לא הייתה כזו אלימות במגרשים, ואם הכדורגל בארץ היה קצת יותר ברמה, אז בטח הייתי גם הולך יותר.

אוהב חברים אמיתיים. כאלה שלא צריך לנהל איתם שיחות סתמיות רק בשביל לשמור על קשר, אבל כשצריך אפשר להרים טלפון בכל שעה והם יעשו את כל מה שהם יכולים.

יש עוד הרבה דברים שאוהב, וזו בטח לא רשימה ממצה, אבל נראה לי שזה מספיק לבינתיים.

והיום מתחיל סוף השבוע איתה. ואת זה אני ממש אוהב...

עכשיו מגיע השלב של העבודה והמחשבה. איך לעשות את הדברים כדי שיצליחו. אחרי הנסיעה המוצלחת, מכל הבחינות, מגיע השלב של ההוצאה לפועל של הדברים.

ותוך כדי יש את הדברים הנוספים שהופכים את כל החוויה של היצירה של משהו חדש לנעים הרבה יותר. היא התמקמה לה במשרד שלי. יש לה חדר לידי. וזה נעים כל כך לדעת ולהרגיש שהיא נמצאת כל כך קרוב. ואתמול, יום שלם יחד. היא בענייני העסק החדש, ואני בעבודת המשרד הרגילה. יוצאים ובאים, מדברים בטלפון, נפגשים עם אנשים, וכל אחד כאילו בענייניו. אבל יודע שהיא נמצאת רק מעבר לקיר. ומדי פעם רואה אותה, מדבר, מרגיש. חשבנו בהתחלה שזה יפריע. שמה שיש בינינו יפריע ליכולת שלנו לעבוד. שלא נוכל להתרכז. אבל זה לא קרה. אפשר היה לעשות את הדברים יחד עם ההנאות הקטנות. ארוחת צהריים במסעדה הקטנה מתחת למשרד, סיום של הערב בטאפאס בר שאני אוהב, וחזרה יחד אלי הביתה.

לפעמים כשאני איתה זה מרגיש קצת כמו חלום. איך יכול להיות שהכל נראה כל כך מושלם. לפעמים מרגיש אפילו שהזמן נעצר. כאילו שהזמן שלנו הוא מין מימד זמן מיוחד. שבו החוקים הרגילים של הזמן לא ממש עובדים. קראנו הבוקר על התכנית ששודרה אתמול בערוץ 2 (ולא ראינו) שכולם מתגרשים. וחשבנו יחד, שאם היינו מכירים לפני 15 או עשרים שנה, והיינו מתאהבים, לא היינו מתגרשים. ולפעמים זה עושה לחשוב, איך באמת אפשר למצוא את האדם האחד הזה שאתה רוצה לחיות איתו. את השותף האמיתי לכל החוויות שלך בחיים. ונראה שאין לזה תשובה אחת טובה. כנראה שצריך גם לא מעט מזל, וקצת קסם כדי שהדברים יתרחשו. כמו הקסם של ההיכרות שלנו. המקריות המדהימה הזו שיצרה את המפגש בינינו. ועדיין זה נראה כמו קסם, וגם מרגיש ככה, למרות שאני יודע שזה הכי אמיתי שיכול להיות. כי המציאות שנוצרת יום אחרי יום ממחישה את האמיתות שמאחרי הקסמים.

אז כמו שודאי הבחנתם, הבלוג עוצב מחדש. לא משהו מסובך אבל נראה לי שבאמת יהיה יותר נח לקריאה ממה שהיה עד עכשיו. מקווה שימצא חן בעיניכם. חוץ מזה הוספתי שתי רשימות.

היום אני מוזמן לזוג חברים שמדי מספר שבועות עושים בבית "ערב סושי". הזדמנות למפגש באוירה טובה. החבר מפגין בד"כ את כישוריו בתחום הכנת הסושי. חבר אחר אחראי לדגים שהוא בדרך כלל דג בעצמו, ולי זו הזדמנות לבשל מנה מיוחדת לחבר'ה, וגם לפגוש חלק מהחברים שלא מזדמן כל הזמן.

היום תהיה גם ע' הוטרינרית. לא היה בינינו קשר מאז אותו ערב שיצאנו יחד. אולי היום על אוכל טוב, קצת אלכוהול (שגם אותו אביא איתי), ואוירה טובה, אפשר יהיה לנסות שוב לייצר משהו, שלא קרה באותה פגישה.

אני מתכנן לערב להכין פאייה עם פירות ים. בד"כ זה יוצא מעולה, נקווה שגם הפעם. חוץ מזה יש לי בקבוק חדש של סאוטרן קומפורט ריזרבד (מחוזק עם ויסקי), ואלה יחד עם הסושי, נראה כמו תשתית טובה לסבבה של ערב.

מחר סוף שבוע עם הילדים. השבוע היו כולם אצלי ביום שלישי, והיה נהדר. נראה לי שזה יהיה סוף שבוע משפחתי כזה.

בעבודה המון לחץ, אבל אין חשק לעשות כלום. די נגמר לי הכח, ואני מחכה שתגיע הפגרה (16 ליולי). אני מרגיש שחוק לאללה, וחייב חופש בדחיפות להתאוורר ולמלא מצברים. סה"כ עברתי תקופה לא קלה בכלל. כנראה שלא אוכל לטוס רחוק מדי, אז צריך למצוא יעד קרוב. אולי בולגריה, אולי יוון - נראה. כבר הרבה זמן אני מפנטז על נסיעה לקובה, אבל זה יחכה כנראה לאזור אפריל הבא, לאור מזג האויר החם בקיץ.

ומאמצע אוגוסט אני מתכנן חופש עם הילדים. פרודתי חוזרת לעבודה, ואני אוכל לקחת אותם אלי. לא יודע אם יתאפשר לקחת אותם לאילת או משהו כזה, כי כנראה שלה זה לא יתאפשר בעצמה, ואני לא כל כך רוצה להעמיד אותה בתחרות. עדיין הכל רגיש אצל כולם, ולא רוצה סתם לדרוך על בהונות. גם אם לא ניסע לשום מקום, עדיין אפשר יהיה לתכנן את הימים בצורה כיפית עם הרבה פעילות (בריכה, ים, לונה פארק, טיולים וכו'). מקווה שהקיץ הזה יעבור בצורה נעימה, ואולי יסמן את ההמשך.